המדינה תשלם 900,000 שקל לעזבונו של רוני קבלאן, אשר התאבד בספטמבר 2005 בהיותו נתון במעצר. כך קבע (11.5.11) בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר.
קבלאן נעצר בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה ואיומים, לאחר שאישה, עימה היה בקשרים רומנטיים, נעלמה. גופתה של האישה התגלתה כעבור שלושה חודשים, לאחר התאבדותו של קבלאן. הלה ניסה להתאבד ונכשל, אך הצליח בנסיונו השני. לפיכך קבע בית משפט השלום, כי המדינה התרשלה בפיקוח עליו, למרות שהסיכון היה ברור לה.
השופט המחוזי
בנימין ארבל אימץ את כל קביעותיו של שופט השלום טאהא ערפאת. עיקר הדיון נסב סביב החלטתו של ערפאת לבחון את האפשרות שקבלאן היה מורשע ברצח אותה אישה, אם היה נותר בחיים בעת גילוי גופתה. ערפאת קבע, כי היה סיכוי סביר להרשעה כזאת, ולפיכך הפחית 46% מסכום הפיצויים שהעניק לעיזבון.
ארבל אומר, כי ערפאת נהג כשורה בסוגייה זו: "בית המשפט יפסוק פיצויים לכל נפגע כמידת פגיעתו וכפי הפסדו. על כן, תובע, אשר אמור היה שלא להשתכר משך שנים רבות, נוכח העובדה שאמור היה להיות נתון במאסר, יזכה לפיצוי אשר יהלום את אי השתכרותו באותן שנים. הליכה בתלם טענותיו של בא-כוח העיזבון, עלולה להביא למצב בו יזכה העזבון לפיצוי יתר. בכך היה נפגע העיקרון של השבת המצב לקדמותו". ארבל אומנם סבור שהיה מקום לבצע את החישוב בצורה שונה, אך מסכים עם המסקנה הסופית של ערפאת.
ארבל דחה גם את המדינה, לפיה היה מקום להפחית מהפיצוי גם בשל אשם תורם - שכן קבלאן הוא שהחליט לשים קץ לחייו. לדבריו, לנוכח ניסיון ההתאבדות הקודם ולאור חוות הדעת של רופאי בית החולים מזרע, "צפתה המדינה את אפשרות הפגיעה העצמית של המנוח בעצמו. חרף זאת, היא התרשלה בפיקוח עליו. כך שהתאפשר לו לחזור על המעשה הפוגעני, והפעם צלח נסיונו".
עוד נדחתה טענת העיזבון, לפיה יש לפצותו בנימוק של עשיית עושר ולא במשפט - שכן המדינה חסכה לעצמה את עלות החזקתו הצפויה של קבלאן בכלא. ארבל אומר, כי לא הבין טענה זו, שהרי הפיצוי נועד להחזיר לקדמותו את מצבו של הנפגע, ובכל מקרה - יש להבחין בין תפקידה של המדינה כריבון, הכולל כליאת עבריינים, לבין חובתה האזרחית להימנע מהתרשלות.
