היהלומן אילן גרטלר לא יקבל פיצוי על שוד

היהלומן אילן גרטלר לא יקבל מסינדיקט הביטוח לויד'ס פיצוי על שוד יהלומים בשווי למעלה מ-2 מיליון דולר, שהתרחש בהונג-קונג בשנת 2002. כך קובע (א', 22.5.11) בית המשפט העליון. גרטלר נהג להעביר יהלומים למכירה בחו"ל באמצעותו של היהלומן עידו מזכרת. הלה היה רוכש מגרטלר את היהלומים בצ'קים עתידיים, והרווח שלו היה ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר המכירה. את היהלומים שלא הצליח מזכרת למכור, היה מחזיר לגרטלר. בשנת 2001 צירף גרטלר את מזכרת לפוליסת "כל הסיכונים" שרכש בלויד'ס באמצעות החתם ווילר. בינואר 2002 נסע מזכרת להונג-קונג, כאשר ברשותו יהלומים של גרטלר בשווי 2.3 מיליון דולר. מזכרת הודיע טלפונית לגרטלר, כי נשדד בחדרו במלון וכי נלקחו ממנו יהלומים בשווי 6 מיליון דולר, ובכללם יהלומיו של גרטלר. כאשר שב מזכרת ארצה, התברר לגרטלר לראשונה - לטענתו - כי ברשות מזכרת היו יהלומים נוספים שלו, בשווי 1.9 מיליון דולר, אותם לא מכר אך לא החזיר לו. הצ'קים הדחויים שנתן מזכרת לגרטלר תמורת יהלומים אלו, הוחזרו בשל העדר כיסוי. בבוררות בין השניים נקבע שמזכרת ישלם לגרטלר 4.2 מיליון דולר, אך לא ייפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל אם יצליח גרטלר לקבל שיפוי מלויד'ס. לויד'ס דחתה את תביעתו של גרטלר, בנימוק שהפוליסה חלה רק בשטח ישראל, והשוד בוצע כאמור בהונג-קונג. גרטלר טען, כי יסודות השוד נטועים בישראל, שכן מזכרת רימה אותו בטענתו שמכר את היהלומים שנמצאו מאוחר יותר ברשותו. בלא תרמית זאת שבוצעה בארץ, טען גרטלר, לא היה נותן למזכרת את היהלומים שנשדדו בהונג-קונג. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, דחתה את תביעתו של גרטלר, ושופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, אישר את פסק דינה. לדבריו, על-פי פרשנותו של גרטלר לפוליסה, הוא יכול היה להיחשף לסיכונים גדולים יותר (של אובדן היהלומים בחו"ל) תמורת אותה פרמיה. "זאת אין לאפשר כמובן", קובע ג'ובראן. ג'ובראן מוסיף, כי גרטלר לא הצליח להוכיח שיסודות המירמה התגבשו בישראל. הוא לא הוכיח שברגע מסירת היהלומים למזכרת (בישראל) אבד כל סיכוי סביר שישובו אליו, ואף לא טען שהשוד בהונג-קונג מעולם לא התרחש. יתרה מזאת: ג'ובראן סבור, כי לא הוכח שמזכרת אכן ביקש לרמות את גרטלר, שכן האחרון אישר שגם בעבר היו מקרים בהם מזכרת אמר שמכר יהלומים אך בסופו של דבר החזיר לו אותם. השופט אליקים רובינשטיין מעיר, כי פסק הדין במקרה זה מצדיק "עיון עתידי מחדש בנוסח הפוליסה המקובלת על-ידי חברת הביטוח, זו ואחרות, באופן שיפטור מן הצורך בהתדיינויות מעין אלה". הוא מציע ש"הניסוחים בפוליסה יחודדו במבט צופה פני עתיד".