בני זוג רשאים לרשום רכוש משותף על שמו של אחד מהם בלבד, כך שלא ניתן יהיה לעקלו בעתיד. כך קובע (17.5.11) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף.
בני הזוג אלי וקורין דוד רכשו מגרש בפרדסיה, ובנו את ביתם על המחצית הרשומה על שמה של קורין. הדבר נעשה בשנת 2000, כאשר מצב עסקיו של אלי - העוסק בבנייה - היה טוב. בשנת 2007, כאשר הורע מצבו, ביקש בנק לאומי לעקל את חלקו בבית המגורים. קורין טענה, כי הבית שייך לה בלבד, כל עוד בני הזוג נשואים.
גרוסקופף אומר, כי ככלל - בני זוג יכולים לחלק ביניהם את רכושם, כאשר איזון המשאבים ייעשה רק אם וכאשר ייפרדו. למרות שעקרונית ניתן לעקל זכות עתידית, נפסק שלא ניתן לעקל רכוש המצוי כיום בידי אחד מבני הזוג בהסתמך על האפשרות העתידית לאיזון משאבים.
בן הזוג שאינו רשום יכול לטעון לזכויות במקרקעין, עוד לפני גירושין, במספר מקרים ובהם: רישום פיקטיבי של הרכוש על שמו של בן הזוג השני; הברחת נכסים בידי חייב; הסכמה של בני הזוג על שיתוף או נאמנות. במקרה הזה, אומר גרוסקופף, ברור שלא מדובר בהברחת נכסים או ברישום פיקטיבי.
גרוסקופף מדגיש: "אין לשלול את האפשרות שבני הזוג בחרו מראש לרשום את הדירה על שם האישה על-מנת להגן עליהם מפני כישלון עסקי עתידי של הבעל. עם זאת, החלטה מושכלת ומוקדמת של בני זוג לתכנן מראש את חלוקת הנכסים שלהם באופן המפריד בין נכסים פרטיים לנכסים המשמשים לצורך עסקו של הבעל היא החלטה לגיטימית, אותה ניתן לבצע במגוון רחב של דרכים משפטיות (כגון הקמת חברה או העברת הרכוש המשפחתי לקרן נאמנות).
"נושים הבוחרים להעמיד אשראי עסקי לבעל בידיעה (ממשית או מיוחסת) כי נכסים מסוימים (ובמיוחד נכסים משפחתיים, כגון דירת המגורים) אינם רשומים על שמו, יודעים (או צריכים לדעת) כי נכסים אלו לא ישמשו לפירעון חובות העסק (ואם הם מבקשים לסטות מכך, תמיד עומדת להם האפשרות להתנות את מתן האשראי בשעבוד נכסים אלו, או, לחלופין, בכך שבעליהם הרשום יחתום כערב לחוב העסקי)".
הבנק טען, כי לנוכח העובדה שבני הזוג מתגוררים יחד בבית ומגדלים בו את ארבעת ילדיהם, מלמדת שהם יצרו בפועל שותפות בנכס. גרוסקופף דוחה טענה זו באומרו, כי גם בני זוג החיים בשיתוף יכולים להסכים על הפרדה רכושית. גם אם הכוונה היא מראש ליצור רשת ביטחון למקרה שבו יסתבכו עסקי הבעל, אין בכך כל פסול - הוא קובע.