בג"ץ שב וקובע, כי ניתן לתפוס קרקעות של פלשתינים באזור גדר הביטחון. השופט אליקים רובינשטיין דחה (א', 22.5.11) עתירה של מאות פלשתינים תושבי ישראל מהכפר עיסאוויה, נגד תפיסת אדמותיהם שבעוטף ירושלים לצורך הקמת מצודת אדומית. פסק הדין מתאר בהרחבה את ההליכים סביב תפיסות אלו, שבוצעו כבר בתחילת העשור הקודם, ואת ההסדרים שנקבעו על-מנת לאפשר לבעלי החלקות החקלאיות גישה לחלקות אלו. העותרים טענו, כי התפיסה אינה עומדת במבחן המידתיות ולא הוכח שנעשתה לצרכים ביטחוניים. בתשובתה פירטה המדינה את המניעים הביטחוניים שעומדים מאחורי צעדיה. רובינשטיין קיבל את עמדת המדינה, תוך שהוא מקדים ואומר שיש גם טעם רב בטענתה לפיה יש לדחות את העתירות מחמת שיהוי. ואולם, מאחר שהחליט לדחות אותן לגופן, לא נדרש לטענה פרוצדורלית זו.

איזון ראוי

תחילה אומר רובינשטיין, כי אין לבית המשפט עילה לחלוק על הנימוקים הביטחוניים שהעלתה המדינה, שכן "בתוך עמנו אנו יושבים". הוא שב ומדגיש, כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו המקצועי של הגורם הביטחוני המוסמך, וגם כאן לא נסתרו שיקולים אלו. מכאן עובר רובינשטיין לדון במידת הפגיעה בעותרים. הוא קובע, כי ברור שתפיסת הקרקעות נועדה לצרכים ביטחוניים ובכך התמלא מבחן המידתיות הראשון. המבחן השני בודק אם אין חלופה שפגיעתה פחותה; העותרים לא הצביעו על חלופה כזו. מבחן המידתיות השלישי משקלל את זכויות העותרים אל מול התועלת שבתפיסת הקרקעות. בהקשר זה קובע בג"ץ, כי ניתן להקל את הפגיעה על-ידי מתן אפשרות מעבר באחד השערים שבגדר הביטחון, כפי שהציעה המדינה. העותרים אומנם טענו שהדבר יכביד עליהם, אך לדעת בג"ץ מדובר באיזון ראוי.