בית המשפט העליון דורש משירות בתי הסוהר להעניק טיפול סוציאלי וחינוכי לאסירים ביטחוניים, בניסיון למנוע את הפיכת תקופת מאסרם ל"אוניברסיטה לטירור". לדברי השופטים
אסתר חיות,
אליקים רובינשטיין ו
יורם דנציגר, ביהמ"ש כבר העלה דרישה זו ושירות בתי הסוהר טען שהוא פועל בנדון, אך מתסקיר שהוגש לו עולה תמונה שונה.
השופטים נדרשו לנושא בערעורו של מחבל מארגון עז א-דין אל-קסאם של החמאס. המחבל ערך תצפיות על חיילי צה"ל כדי לסייע לארגון להניח מטעני חבלה, והוביל עם אחר תיק ובו מטעני חבלה לשדה התעופה בדהנייה שברצועת עזה. על המחבל נגזרו שמונה שנות מאסר בפועל, אך ביהמ"ש העליון החליט להפחית את עונשו ולהעמידו על 6.5 שנים, בעיקר משום שביצע את העבירות בהיותו קטין ונתון לשטיפת מוח מצד מפעיליו.
תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט העליון ציין, כי לא התעוררו בעניינו של המחבל עבירות משמעת או סימני מצוקה חריגים. עוד נמסר, כי הוא אינו משולב בפעילות חינוכית או טיפולית, זאת נוכח הגדרתו כאסיר ביטחוני. הערה זו היא שהביאה את ביהמ"ש העליון להשמיע את דרישתו בנושא הטיפול באסירים הביטחוניים:
"לא אחת התרענו על כך שאסירים ביטחוניים, גם קטינים או בגירים צעירים, אינם מקבלים טיפול סוציאלי במאסרם; והמאסר עלול - במידה רבה מאוד - להיות 'אוניברסיטה לטרור', תחת מאמץ לשנות, ולוא במשהו, את תמונת העולם שקטינים ובגירים צעירים כאלה חווים, והממשיכה את המטען שעימו באו, כמו במקרה דנא. בשעתו נמסר לנו מטעם שירות בתי הסוהר, כי ישנו שינוי מה לכיוון טיפול סוציאלי וחינוכי, אך מן התסקיר המשלים עולה לכאורה אחרת. נשוב ונבקש כי הרשויות יידרשו לכך".
במקביל, החליט הרכב אחר של ביהמ"ש העליון להחמיר בעונשו של מחבל נוסף מארגון החמאס, שהיה שותף בירי טילים על ישראל. השופטים
סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ו
ניל הנדל הטילו על המחבל 11.5 שנות מאסר בפועל - שנתיים יותר מכפי שנקבע במחוזי. הם אומרים:
"הסכנות הטמונות בירי טילים לעבר מדינת ישראל הינן רבות ואין צורך להכביר במילים על כך, וכך גם כמובן בכל הקשור להנחת מטעני חבלה קטלניים. הטענה כי לרוב הטילים מחטיאים את מטרתם אינה רלוונטית כלל וכלל. הדגש על כוונותיו הרצחניות של המשיב אשר רצונו היה לפוגע באזרחים חפים מפשע, להפר את שלוות החיים ולהטיל אימה על תושבי המדינה".
