"מי שנוסע כל כך הרבה, זה לא סבל". כך העירה (יום ב', 6.6.2011) נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים,
מוסיה ארד, כאשר תיאר ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, את נסיעותיו הרבות לחו"ל. אולמרט עצמו העריך, כי לאורך הקריירה הציבורית שלו, נסע לחו"ל 300 פעם בהזמנותיהם של ארגונים יהודיים ושאינם יהודיים.
אולמרט השיב באומרו, כי כאשר רואים את לוח הזמנים של נסיעות אלו ואת האינטנסיביות שלהן, הוא סבור שההגדרה הנכונה היא "זה לא סבל, אבל לא תמיד זה היה תענוג גדול. לא עשיתי משהו שלא אהבתי. הנאה גדולה - לא בהכרח". לדבריו, הסיבה העיקרית לנסיעותיו הרבות הייתה תחושת השליחות והאינטרס הלאומי שראה בנסיעות אלו. לדבריו, אפילו כעת הוא מקבל הזמנות מהמגבית היהודית המאוחדת, אך לא נענה להן.
קשרים שסייעו אולמרט אישר, כי הקשרים שיצר במסגרת נסיעותיו אלו, סייעו לו בפעילותו הפוליטית האישית (כגון בגיוס תרומות) וגם לפעילותו הפוליטית והמדינית בתפקידיו השונים. לדבריו, הוא סייע לאותם ארגונים גם בארץ, כאשר קיים אלפי פגישות (כדבריו) כדי לקדם את ענייניהם.
"אף פעם לא ביקשתי שיזמינו אותי לניו-יורק, לפריז או להוואי. אף פעם אחת בימי חיי", הדגיש אולמרט. "כאשר הזמינו אותי, נסעתי". לדברי אולמרט, הוא פעל למען יד ושם בארץ אין-ספור פעמים: בבניית המוזיאון החדש, בהקמת בית הספר להוראת השואה, "בכל שלב בבנייה, בכל היבט של תוכניות הפיתוח". כך, אמר, פעל גם לטובת ארגונים אחרים.
"אני באמת מרגיש כאב אישי כשכל הדברים האלה מוצגים", אמר אולמרט בהתייחסו לפרשת ראשונטורס. "האירועים האלה באמת חשובים לי. השקעתי בהם שנים על שנים על שנים של פעילות, ולקחו [לכתב האישום - א.ל.] שלוש שנים. זה מה שעשיתי בשביל הארגונים?! זה היה היחס שלי אליהם?! ראיתי בעזרה לארגונים האלה טעם לכוח שהתפקידים שלי נתנו לי".
הסניגורית עו"ד נוית נגב שאלה מה הייתה תדירות הנסיעות המשפחתיות והפרטיות של אולמרט לחו"ל. לדבריו, המשפחה לא הייתה נוסעת פעם-פעמיים בשנה לחו"ל בנסיעות פרטיות. "אני זוכר פעם אחת שנסענו לחופשה באי קורפו, עוד לפני שהייתי חבר כנסת. אני זוכר, כי שאול [בנו בן ה-36 - א.ל.] היה אז ילד קטן והלך לאיבוד בחוף".
