המדינה רשאית לקזז מתמיכתה השוטפת בתיאטרון הבימה את הכספים שהתיאטרון מחויב להחזיר לה במסגרת תוכנית ההבראה שלו. כך קובעת (יום ה', 9.6.11) שופטת בית המשפט העליון בדימוס,
אילה פרוקצ'יה.
בית המשפט העליון פירסם את פסק דינו בערעור שהוגש לו בשנת 2006, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק שנדון בתוך פחות משנה. פסק דינה של פרוקצ'יה משתרע על פני 29 עמודים וכולל 9,000 מילים, אף שהיא עצמה מציינת שחלק מרכזי בערעורה של המדינה כבר התייתר לנוכח הזמן שחלף.
על-פי הסכם ההבראה של הבימה שנחתם ב-1995, העניקה המדינה לתיאטרון הלוואה בסך 28 מיליון שקל. כונס הנכסים הרשמי מונה לנאמן הציבורי של הבימה, ולצידו מונתה ועדת שלושה לפקח על ביצוע ההסכם: מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, סגן החשב הכללי, וסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר.
השאלה העיקרית בה דנה פרוקצ'יה, היא מה הם השיקולים שעל ועדת השלושה לשקול בבואה לקבל החלטות הנוגעות להבימה: האם עליה להפעיל רק שיקולים כלכליים, או שמא עליה להביא בחשבון גם שיקולים אמנותיים. פרוקצ'יה נמנעת מהכרעה ברורה בשאלה זו:
"על ועדת השלושה לפעול למניעת מצב שבו, בגדרו של הסכם ההבראה, יגדיל התיאטרון באופן ניכר את הוצאותיו ואת גרעונותיו, תוך פריצת מסגרת התקציב הקיימת, גם אם לצורך התפתחות והרחבה של פעילותו האומנותית. בד-בבד, שיקולי הוועדה בהערכה המחודשת של הסדר פריסת החובות אינם מתמצים בשיקולים כלכליים בלבד. ראוי להותיר בידי התיאטרון תקציב המאפשר לו, ביחד עם צעדי ההתייעלות וצמצום ההוצאות, לשמור על מעמדו כתיאטרון הלאומי של ישראל.
"...מיקומו המדויק של האיזון הראוי בין הכוחות הנוגדים הפועלים בעניין זה אינו ניתן להגדרה מדויקת. על ועדת השלושה לבחון את מלוא הנתונים הקשורים בהיבט ההתייעלות על-פי תוכנית ההבראה, מצד אחד, ואת הצורך הבסיסי של התיאטרון לשמור על רמת הפעילות האומנותית הנדרשת מתיאטרון לאומי, מצד שני.
"על-פי כל אלה, על הוועדה לקבוע האם יש לתיאטרון אפשרות סבירה, במצב הקיים, לעמוד בפריסת חוב ההלוואה כפי שנקבעה בעבר, או שיש מקום לשנות פריסה זו במקרה של צמצום התמיכה הממשלתית השוטפת. התיאטרון, כל עוד לא יתייצב מצבו הכלכלי, אינו חופשי לפעול במלוא התנופה האומנותית הרצויה לו, ומחובתו להתחשב במשמעויותיה הכלכליות-הרווחיות של פעילות זו. עם זאת, גם בטרם השיג התיאטרון איזון תקציבי מלא, פעילותו האומנותית הבסיסית, הנדרשת לשימור מעמדו כתיאטרון לאומי, צריכה לזכות בהגנה".
כאמור, במישור המעשי נקבע - בניגוד להחלטת השופטת המחוזית ורדה אלשיך - כי המדינה רשאית לקזז את חובות הבימה במסגרת הסכם ההבראה מן התמיכות השוטפות שהיא מעניקה לתיאטרון.