ליאוניד נבזלין הורשע באוגוסט 2008 ברוסיה בהזמנתם של שורת מעשי רצח ונדון למאסר עולם. ערעורו נדחה בידי בית המשפט העליון של רוסיה בינואר 2009, כך שמבחינת החוק הרוסי - מדובר בעבריין נמלט.
נבזלין היה מבעלי המניות בחברת הנפט יוקוס, שהייתה בשליטתו של מיכאל חודורובסקי - המרצה עונש מאסר ממושך ברוסיה באשמת עבירות מירמה ושחיתות. יוקוס הייתה חברת הנפט הגדולה במדינה ואחת מעשר החברות המובילות ברוסיה בשנים 2005-1995. ואולם, משטרו של הנשיא
ולדימיר פוטין העלה נגדה ונגד ראשיה שורה של האשמות חמורות בתחומי המיסוי והשחיתות, כחלק מהמאבק המתמיד בינו לבין האוליגרכים על השליטה בנכסיה המרכזיים של רוסיה הבתר-קומוניסטית.
נבזלין עלה ארצה ב-2003, לאחר שהחלו חקירות גם נגדו. הללו הובילו להגשת כתב אישום, וב-2005 ביקשה רוסיה מישראל להסגירו לידיה. ישראל סירבה, בנימוק שתשתית הראיות שהוצגה בבקשה אינה מספיקה לשם הכרזה על נבזלין כבר-הסגרה.
העיד בקונגרס על מצב הדמוקרטיה ברוסיה במהלך דיון בבג"ץ בעתירות שהוגשו נגד החלטה זו, טען נבזלין - כלשונו של בית המשפט העליון - ש"ההאשמות נגדו הן תוצר של רדיפה פוליטית מצד השלטון ברוסיה, המבקש לחסל את מתנגדיו ולהשתלט על הונם; רדיפה דומה מתנהלת כלפי בכירים נוספים בחברת יוקוס - בין אם אלה נמצאים ברוסיה ובין אם מחוץ לה - והמשותף לרבים מהם הוא היותם יהודים בעלי ממון והשפעה שהתנגדו למדיניות הממשל הרוסי.
"כן נטען, כי מי שהמאמצים להעמידו לדין ברוסיה צלחו - זכה למשפט ראווה שתוצאתו ידועה מראש, ושבמהלכו נרמסו זכויותיו. ראיה לכך היא ששורה של מדינות וארגוני זכויות אדם כבר הצהירו בריש גלי על כך שמתנהלת רדיפה פוליטית אחר אנשי יוקוס. מסיבה זו סירבו בתי המשפט בבריטניה, בסדרת החלטות, להסגיר לרוסיה את בכירי יוקוס שהגיעו לשטחה.
"עוד נטען, כי ההכרה הבינלאומית ברדיפה הפוליטית אחרי בכירי יוקוס הגיעה לשיאה ביולי 2005, כאשר נבזלין הוזמן לנאום בפני ועדה של הקונגרס האמריקני בוושינגטון על מצב הדמוקרטיה ברוסיה. במהלך ביקור זה התברר כי רוסיה ביקשה אף מארה"ב להסגיר את נבזלין, אולם בקשות אלה נתקלו בסירוב. לחיזוק הטענה כי הוא נרדף על-רקע פוליטי ציין נבזלין עוד, כי היה זה בינואר 2004, יממה אחת בלבד לאחר שפרסם את תמיכתו במועמדת האופוזיציה לשלטון, שרוסיה הכריזה עליו כמבוקש בשל ביצוע עבירות".
אין ראיות הקבילות לפי החוק בישראל השופטים
אדמונד לוי,
מרים נאור ו
אסתר חיות דחו את עתירותיהם של יולי נודלמן ואליעזר שמעוני, שיוצגו בידי עו"ד
יורם מושקט. הם קבעו: "הראיות בהן עוסקת בקשת ההסגרה הן עדויות מפי השמועה, שלא ניתן להורות על בסיסן על הסגרתו של אדם. בקשת ההסגרה עסקה בחמישה אירועים במהלכם מספר אזרחים מצאו את מותם ואחרים נפצעו. על-פי החשד, שלח נבזלין שכירי חרב לבצע מעשים אלה, ברם, בחומר הראיות שהוצג בבקשת ההסגרה לא נמצאה ולו ראיה ישירה אחת הקושרת את נבזלין למעורבות באותם מעשים.
"בארבעה אירועים התמצו הראיות בהודאותיהם של שכירי החרב, שטענו בחקירתם כי שולחם טען באזניהם כי הוא עצמו נשלח על-ידי נבזלין. מבצעי העבירות מעולם לא נפגשו איפוא עם נבזלין, אלא רק שמעו מאדם שלישי כי הוא היה זה שעמד מאחורי ביצוע העבירות. והרי זוהי עדות מפי השמועה שאינה קבילה על-פי הדין הנוהג בישראל".
לוי העיר: "בנסיבות אלה, איני רואה מקום להכריע בטענותיו של נבזלין אודות רדיפה פוליטית שבה הוא נתון, מאחר שלא מטעם זה נדחתה בקשתה של רוסיה להסגירו לידיה". פסק דין זה ניתן במאי 2008, אך לאחר שלושה חודשים הורשע נבזלין כאמור במשפט שהתנהל בהיעדרו בבית המשפט המחוזי במוסקבה.
הזמין את רציחתו של ראש עירייה השופט ולרי נוביקוב הרשיע את נבזלין בארגון חמישה מעשי רצח, כולל אלו של ראש עיריית נפטיוגנסק, ולדימיר, ומנהלת חברת הסחר פניקס, ולנטינה קורנייבה. נוביקוב קבע, כי קצין הביטחון הראשי של יוקוס, אלכסיי פיצ'וגין, פעל על-פי הנחיותיו של נבזלין כאשר אירגן את חמשת מעשי הרצח.
בתגובה לפסק הדין אמר דוברו של נבזלין, כי מדובר בהחלטה שהוכתבה מראש בידי הקרמלין. "ממש כמו בתקופת סטלין, מטרתו של הקרמלין היא להרוס את מתנגדיו על-ידי הרשעתם בהאשמות שווא", הוסיף. הוא הודיע על הכוונה לערער לבית המשפט העליון של רוסיה, אך אמר שנבזלין אינו מצפה שההחלטה תשתנה ולכן הוא ימשיך במאבקו, כולל בבית הדין האירופי לזכויות אדם. בדיקת News1 לא מצאה ערעור כזה של נבזלין, להבדיל מהליכים בהם פתחה יוקוס בענייניה האזרחיים ואשר עודם תלויים ועומדים.
