מחקר חדש שנעשה על-ידי חוקרים מאוניברסיטת אמורי מראה כי דפוסים מסוימים של פעילות במוח מסוגלים לנבא את מידת הפופולריות של מוזיקה מסוימת. יתרה מכך, החוקרים סבורים כי מחקרים נוספים בתחום יוכלו לעזור ולנבא כיצד נוצרים מושגים בעלי השפעה תרבותית. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Consumer Psychology.
החוקרים גילו את התופעה במקרה. הם ניסו לבחון את ההשפעות של דעות פופולריות על העדפותיהם של מתבגרים, זאת בעזרת 120 שירים שנכתבו על-ידי אמנים עצמאיים ב'מיי-ספייס', כאלו שהמשתתפים כפי הנראה לא שמעו עליהם. הם ביצעו את הניסוי בשנת 2006 עם 27 משתתפים בני 12 עד 17, והשתמשו בסורק תהודה מגנטי תפקודי (fMRI) כדי לתעד את התגובות המוחיות לכל אחד מהשירים.
רוב השירים מעולם לא הצליחו קודם לכן במונחים שיווקיים, אך במספר מקרים, חלק מהם הפכו עם הזמן פופולרים יותר, כמו Apologize של One Republic.
כשהחוקרים השוו את נתוני התגובות המוחיות עם מכירות האלבומים בין השנים 2007 ל-2010, הם גילו קשר בין תגובות מסוימות במוח לבין שירים שמכרו יותר מ-20,000 אלבומים. כ-1/3 מהשירים שמכרו כמות גדולה מזו גרמו לפעילות חזקה בשני אזורים במוח הקשורים לגמול. תגובות מוחלשות היו אפילו יעילות יותר בניבוי כשלון השירים: פעילות מעטה יותר נמצאה קשורה ל-90% מהשירים שמכרו פחות מ-20,000 אלבומים.
פעילות מוגברת בשני אזורים במוח הצליחה לנבא את השירים שיהפכו ללהיטים ב-1/3 מהפעמים. פעילות מוחלשת הייתה יעילה אפילו יותר בניבוי שירים שלא יהפכו ללהיטים.
יש לציין כי הניסוי, שכלל 27 איש בלבד, אינו בהכרח מייצג את האוכלוסיה הכללית, למרות שמתבגרים נוטים לרכוש אלבומים רבים.
שני אזורי המוח שהחוקרים זיהו כחשובים במחקר ונקראים orbitofrontal cortex ו-ventral striatum, זוהו כבר קודם לכן כאזורים המופעלים במצבים בהם אדם מתייחס לדברים שגורמים לו הנאה כמו כסף, מוזיקה, יין וכו'.
ממצא מעניין הוא שתגובות המוח באזורים אלו היו סמנים יעילים יותר להצלחה של שירים מאשר תגובת המשתתפים לשאלה "האם אהבתם את השיר". החוקרים משערים כי הסיבה לכך טמונה בכך שכשאנו נשאלים לדעתנו על שיר מסוים, התשובה שניתנת היא לעיתים בהתאם לציפיות, בעוד שתגובת המוח היא התחושה האמיתית לגביו.
למרות שמחקרים קודמים בדקו את העדפות האישיות של אנשים, המחקר הנוכחי מראה כי סריקות מוח יכולות לנבא גם את ההעדפות של אחרים. החוקרים מנסים כעת לגלות כיצד אידיאולוגיות דתיות ופוליטיות מתבטאות בדפוסי פעילות במוח.