בג"ץ מאמץ את ממצאיו של
מבקר המדינה בנוגע להתרשלותן של שתי פרקליטות בכירות בנוגע להאזנות הסתר בפרשת
חיים רמון. השופטים
מרים נאור,
עוזי פוגלמן ו
ניל הנדל דחו (יום ה', 23.6.2011) את עתירתן של עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, כיום פרקליטת מחוז ת"א, ושל עו"ד רות בלום-דוד, מי שהייתה פרקליטת המחוז, על ממצאי המבקר.
במשפטו של רמון התברר, כי המדינה לא העבירה להגנה במועד את כל האזנות הסתר שביצעה ל
שולה זקן, לחיילת שהתלוננה נגד רמון על המעשה המגונה שביצע ולמפקדתה של החיילת. בבדיקה פנימית של הפרקליטות התברר, כי המשטרה אינה מעבירה לה בצורה קבועה את כל דפי ההפקה של האזנות הסתר, ואילו הפרקליטים מצידם לא תמיד מבקשים לקבל אותם.
לבקשת הממשלה, בדק המבקר
מיכה לינדנשטראוס את נושא האזנות הסתר והשימוש בהן להליכים פליליים, ולבקשתו של רמון בחן לעומק את התנהלות הפרקליטות בעניינו. לינדנשטראוס מצא, כי אנטלר-סגל ובלום-דוד לא פעלו במזיד, אך קבע ש"נפלו ליקויים משמעותיים בטיפולן של המשטרה והפרקליטוּת בתוצרי האזנות הסתר, וכי ליקויים אלה נבעו בעיקר מאי קיום הכללים הרלוונטיים ומרשלנות של בעלי התפקידים במשטרה ובפרקליטוּת שהיו אמונים על הטיפול בפרשה".
עוד קבע לינדנשטראוס, כי לבלום-דוד אחריות אישית מאחר שהיא נהגה בניגוד לנוהל פרקליט המדינה והפסיקה, הקובעים כי יש לעיין בכל החומר בתיק, לרבות החומר המודיעיני הכולל את דפי ההפקה, לפני חתימה על כתב האישום. על המשטרה מוטלת חובה להעביר לפרקליטוּת גם את דפי ההפקה, אך אם נוהל זה אינו מקוים, על הפרקליט מוטלת חובה לדרשם. אילו בלום-דוד הייתה בודקת את דפי ההפקה, הייתה מגלה שישנן שיחות רלוונטיות נוספות אשר לא תומללו.
המבקר מצא, כי גם לאנטלר-סגל אחריות אישית מאחר שלא בדקה לפני פתיחת המשפט את כל החומר בתיק, ולכל הפחות את החומר המודיעיני, הכולל את דפי ההפקה, אף שידעה כי היו האזנות סתר.
השתיים ביקשו מבג"ץ לבטל קביעות אלו של המבקר, בטענה שנפלו טעויות עובדתיות בחוות דעתו, זכות השימוע שלהן נפגעה והוא חרג מסמכותו בכך שבדק בצורה ספציפית את פרשת רמון.
נאור דוחה את כל הטענות. היא אומרת, כי אכן המבקר טעה כאשר קבע שקיים נוהל כתוב המחייב מהפרקליטות לבקש את דוחות ההפקה של האזנות הסתר, אך אין המדובר בטעות עובדתית המצדיקה את ביטול חוות הדעת כולה. היא מציינת, כי בלום-דוד עצמה היכתה על חטא ואמרה שהיה עליה לבקש את דוחות ההפקה, וגם גורמים אחרים שבדקו את הפרשה הגיעו למסקנה שהיא התנהלה ברשלנות – שכן הנוהג היה לבקש דוחות אלו. " השאלה איננה אם העותרות הפרו נוהל אלא כיצד היה עליהן לפעול והנה מפי העותרות וגורמים אחרים למדנו כי צריך היה לבקש את דפי הפקה", אומרת נאור.
נאור מוסיפה: "אין לקבל את טענת העותרות לפיה בבדיקת פרשת חיים רמון חרג המבקר מהנושא שהותווה לחוות הדעת בהחלטת הממשלה. החלטת הממשלה קובעת כי 'הממשלה פונה אל מבקר המדינה ומבקשת את חוות דעתו, על-פי סמכותו, בנושא האזנות סתר בחקירות פליליות, דרכי הביצוע, השימוש בהן ובתוצריהן, ותלונות שהופנו בנושא זה בשנים האחרונות'. הסיפא של החלטת הממשלה מאפשרת התייחסות בחוות הדעת גם לפרשות ספציפיות, בגינן הוגשו תלונות 'בשנים האחרונות'. לכן, התייחסותו של המבקר לפרשת חיים רמון בחוות דעתו אין בה כשלעצמה חריגה מסמכות".
