קיצבת השארים של שפרה שמואלביץ, אלמנתו של מתי שמואלביץ שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, תופחת בשליש. כך קבע (17.5.11) שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל טננבוים.
שמואלביץ, מוותיקי הלח"י, שימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנים 1984-1980, תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ו
יצחק שמיר, ופרש בהגיעו לגיל 60. שמואלביץ נפטר בשנת 1995, ואלמנתו קיבלה קיצבה בשיעור 65% משכרו של סגן שר - אותה קיצבה שקיבל בעלה לאחר פרישתו.
בפברואר 2008 החליט החשב הכללי להפחית את הקיצבה ל-45% בלבד. קיצבתו המקורית של שמואלביץ כללה תוספת של 2% בעד כל שנה מעל גיל 50, כפי ששילמה המדינה לסגני השרים ולצמודים אליהם. ואולם, בשנת 2007 קבע בית המשפט העליון, כי הפרשנות הראויה היא שהתוספת תינתן רק בגין כל שנת כהונה מעל גיל 40. לפיכך, זכאית שמואלביץ לתוספת זו בגין חמש שנות כהונתו של בעלה, ולא בגין 15 השנים שמגיל 50 ועד 65.
שמואלביץ ערערה על החלטה זו, אך בית הדין דחה את ערעורה. טננבוים אומר, כי "אין המדובר בענייננו בטעות שבשיקול דעת, אלא בהבנה לא נכונה של ההוראות המחייבות בהחלטת הגמלאות, שהביאה ליישום הנוגד את כוונת המחוקק ואת תכלית החקיקה".
טננבוים מוסיף, כי הוא מודע לפגיעה בשמואלביץ לאחר שנים כה רבות של תשלום הקיצבה בשיעורה הגבוה יותר (לבעלה ולה), אך אין מקום להנציח את הטעות גם כלפי העתיד, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור. "האינטרס הציבורי בתיקון הטעות היא כי לא יוטל על הקופה הציבורית נטל גבוה מהנטל שמצא המחוקק לנכון להטיל עליה", הוא קובע.
לדברי טננבוים, הרשות אומנם אינה רשאית לשנות דרך שיגרה החלטה קודמת שלה בצורה הפוגעת באינטרס הפרט. ואולם, במקרה הנוכחי, "באיזון שבין האינטרס הציבורי לתקן החלטה שהתקבלה בניגוד לחוק ובכך שהמערערת לא תקבל כספים מהקופה הציבורית שאינה זכאית להם ובין ציפיותיה הלגיטימיות של המערערת להמשיך ולקבל את הסכום שקיבלה לאורך שנים מבלי להיות חייבת בהשבת כספים למדינה - הפתרון שאומץ בהחלטת המשיב, ולפיו תופחת הגימלה ממועד מתן ההחלטה ואילך מבלי שהמערערת נדרשה להשיב כספים ששולמו לה ביתר- הוא הפתרון הראוי והנכון".
