אהוד אולמרט אומר (יום ב', 27.6.11), שהוא תמך בדעתו של ראש עיריית תל אביב,
רון חולדאי, לפיה יש לבנות ברוב שטח פארק איילון ולהותיר רק את חלקו לפארק. לדברי אולמרט, גם מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל דאז,
יעקב אפרתי, תמך באותה דעה. יצוין, כי אפרתי חשוד בקבלת שוחד מיזמי פארק איילון (חברת הזרע) בהסתעפות מפרשת
הולילנד. גם בנושא פארק איילון היה מעורב עו"ד
אורי מסר, אם כי אולמרט אינו מואשם בהקשר אליה.
במשפטו של אולמרט הוצגה טיוטת מכתב שהוכנה במשרדו של מסר, ועליה אמור היה לחתום אוהד בורנשטיין, נציג משרד התמ"ת בדיון על הפרויקט בוועדת התכנון העליונה. לדברי אולמרט, הוא לא ידע על כך, ואם היה יודע - היה חש שלא בנוח.
אורנשטיין היה היחיד שנמנע בהצבעה, בעוד 17 הנציגים האחרים תמכו בעמדה שאין לבנות בפארק, בעקבות לחציו של ראש הממשלה דאז,
אריאל שרון. לדברי אולמרט, משרדו שקל לערער על ההחלטה, וסביר להניח שהוא שוחח עם אפרתי על הנושא, אך המשרד לא ערער בשל מעורבותו של שרון בנושא. "למרות שאני הנחתי את אבן הפינה לפארק, אני חושב עד היום שזו הייתה החלטה מוטעית", הוסיף.
"המנכ"ל חשב ככה ואני חשבתי קצת אחרת" עוד העיד אולמרט, כי בעלי מפעל שמן, חיים פינק, העלה לראשונה בפניו את בעיית היטל הייבוא על שמן בעת חנוכת אגף במפעל החברה. אולמרט מואשם בהפרת אמונים בכך שקיבל החלטות בנושא כאשר שמן יוצגה בידי עו"ד אורי מסר. לדברי אולמרט, הוא לא ידע דבר על מעורבותו של מסר בעניין, בטרם זה הופיע לישיבה בנושא לצד בכירי שמן באוגוסט 2003.
על-פי כתב האישום, ב-7.7.2003 הודיע משרד התמ"ת שההיטל יעמוד על 3%, לעומת 4.5% קודם לכן. לדברי אולמרט, זו הייתה המלצתו של מנכ"ל משרדו,
רענן דינור. ואולם, הוא הכחיש שקיבל החלטה כזאת במועד זה, וטען שמדובר בטיוטת הודעה שלא פורסמה.
הסניגור רועי בלכר שאל את אולמרט, מדוע החליט להפחית את ההיטל ל-4% בעוד דינור הציע להפחיתו ל-3% (כאשר האינטרס של בעלי שמן היה שההיטל יהיה גבוה ככל האפשר). אולמרט השיב: "הוא חשב ככה ואני חשבתי קצת אחרת. זה מעשה יום-יום. לפעמים מנכ"ל ממליץ ואתה לא תמיד מקבל את דעתו. כל מי שעבד איתי ידע שהוא חייב להגיד לי בדיוק את מה שהוא חושב, ושאני מקבל את ההחלטה. באמת קצת חרדתי למפעל". אולמרט ציין, כי פינק ביקש להעלות את ההיטל ל-8%, בעוד הוא החליט כאמור להורידו ל-4%.
"להעמיד פוזה של צדקן - זה לא אני" בהמשך עדותו עסק אולמרט בנושא בקשתה של חברת בזק להזרים הון ל-yes, כאשר שוב טוענת המדינה להפרת אמונים שכן מנכ"ל בזק דאז, אמנון דיק, יוצג בידי מסר. אולמרט אישר את הרישום ביומנו, לפיו נפגש עם דיק ומסר, וחצי שעה קודם לכן - נפגש רק עם מסר. הוא לא זכר לומר מה נדון בפגישה הראשונה. עוד ציין אולמרט, כי בהזדמנות אחרת הגיע אליו דיק מלווה בעו"ד
רם כספי.
הסניגור רועי בלכר שאל האם הדבר לא נראה חריג. "להעמיד פוזה של צדקן - זה לא אני", השיב אולמרט. לדבריו, משפטנים לפעמים יודעים להסביר טוב יותר ממנהלי החברות את ההיבטים המשפטיים של הנושאים הנדונים. אולמרט הדגיש, כי בעקבות פגישות אלו לא שינה את עמדתו "אפילו בפסיק" ולא אישר את הזרמת הכספים ל-yes. הוא העיר, כי נפגש בנושא גם עם חברי מועצת המנהלים של בזק, שגם ביניהם היו חברים ותיקים שלו, "והם דיברו בסערת נפש על הנזק שייגרם לחברה", אך הוא נותר איתן בדעתו.
בסיום פרק מרכז ההשקעות, התייחס אולמרט לסעיף בכתב האישום המתאר פגישות נוספות שקיים עם מסר כבא כוח של לקוחות. בלכר ציין, כי התביעה הודיעה שאינה רואה בפגישות אלו משום עבירה, אך ההגנה מבקשת להתייחס אליהן למרות זאת. אגב כך אמר אולמרט: "אם אורי מסר אמר שהוא זוכר באופן פוזיטיבי שאמר לי משהו - אני לא רוצה להכחיש את זה".
תמיהות על עובד יחזקאל נושא נוסף שהועלה באותו הקשר הוא פרויקט צור מנרה בקריית שמונה, שגם יזמיו יוצגו בידי מסר. אולמרט התייחס לטיוטת מכתב המלצה אל החשב הכללי דאז, ניר גלעד, שהוכנה בשנת 2003 במשרד מסר, ועל גביה ביקש עוזרו הבכיר, עובד יחזקאל, לטפל בדחיפות בנושא צוק מנרה. אולמרט קבע, כי בתחתיתו של אותו מסמך נעשה ניסיון לזייף את חתימתו, שכן השם "אהוד אולמרט" מופיע בו - אך לא בכתב-ידו שלו. לטענת אולמרט, מדובר בניסיון לשרבב אותו לנושא אליו לא היה לו כל קשר. עם זאת, בלכר העלה את האפשרות שהכוונה היא לציין מיהו שאמור לחתום על המכתב, וכך גם סבר השופט
יעקב צבן.
עוד הסביר אולמרט, כי מי שהיה מעוניין שיכתוב עבורו מכתב המלצה, התבקש להכין טיוטא. "אין לי שום בעיה עם התוכן. הייתי רוצה לדעת שאני אדע שהמכתב הוכן על-ידי גורם של אינטרס בעסק, כדי שאוכל לבדוק את עצמי עוד פעם", אמר אולמרט על אותו מכתב. בלכר ציין שבחקירתו הביע אולמרט כעס על יחזקאל, משום שלא אמר לו מיהו הגורם האינטרסנטי שניסח את המכתב.
הנשיאה
מוסיה ארד העלתה את התמיהה, מדוע שיחזקאל יסתיר מאולמרט מי עומד מאחורי המכתב. אולמרט השיב, כי יש לו תמיהות על שיקול הדעת של יחזקאל בכמה מקרים. "הייתי מצפה שהוא יספר לי שאורי מסר הוא עורך הדין של משפחת יחזקאל ולא לקוח ממנה שכר טירחה", אמר. ארד "התנדבה" להשיב במקום יחזקאל באומרה, כי ייתכן שלאור מערכת היחסים בין אולמרט למסר, הדבר לא נראה חריג. לעומת זאת, הדגישה, המעשה שמייחס אולמרט ליחזקאל כן מעורר תמיהה.
"עוזר בכיר מרגיש לעיתים קרובות, בצדק, שיש לו מרחב לפעול והוא לא צריך לשאול אותך על כל דבר ועל כל איוושה. הוא מפעיל שיקול דעת, ולפעמים הוא מפעיל שיקול דעת מוטעה". אולמרט ציין, כי בעדותו במשפט טען יחזקאל שכלל לא ידע על המסמך, למרות שכתב-ידו מופיע עליו. לדברי אולמרט, גירסה זו מלמדת שגם יחזקאל הבין שמדובר במסמך בעייתי.
אולמרט אמר, כי הוא חתם על מכתב זה שהגישה לו לשכתו, "כמו על עוד 200 מכתבים שמוגשים לי". בחקירתו, הוסיף אולמרט, הוא כעס מאוד על כך ואף אמר שיחזקאל ומסר "עשו שירקעס". עם זאת אמר, כי הוא לא חושב שמסר ויחזקאל ניסו להרע לו באמצעות מסמך זה. "עובד לא חשב שהוא מכשיל אותי אלא שזה חלק מהמדיניות שאני דוגל בה. גם זה מקובל עלי. גם העובדה שהוא קיבל את המכתב ממסר, כל עוד הוא משוכנע שהמכתב תומך את מדיניותי - אני לא רואה בזה הפרת אמון. רק דבר אחד חסר: הייתי מצפה שעובד יפעיל שיקול דעת, שמא אני חס וחלילה לא אשים לב למשהו שהייתי צריך לשים לב שאורי מסר העביר את המכתב".
רמת החברות עם אורי מסר בסיום עדותו בפרשת מרכז ההשקעות אמר אולמרט, כי לא חשב שיש בעיה של
ניגוד עניינים בכך שטיפל בנושאים הקשורים ללקוחותיו של מסר, משום שמסר רק ייצג לקוחות ולא היה הנהנה הישיר מהנושאים שטופלו. הוא ציין, כי בג"ץ פסל את חוות דעתו של
מבקר המדינה דאז,
אליעזר גולדברג, לפיה הוא עצמו פעל בניגוד אינטרסים כאשר הגיע לסיכום עם ימק"א על היטל ההשבחה בפרויקט שלה בירושלים. ימק"א יוצגה בידי משרד
יגאל ארנון, שייצג את אולמרט במשפט החשבוניות בליכוד.
אולמרט הוסיף, כי לא היה לו זמן להכין תגובה לטיוטת דוח מבקר המדינה משנת 2006 בנושא מפעל הסיליקט, ולכן הטיל את הכנתה על עוה"ד
אלי זהר ובלכר, אם כי הדגיש שהוא תמך לחלוטין בתגובה זו. "התקוממתי בכל נפשי על הניסיון לייחס [מניעים פסולים - א.ל] להחלטה שלי לבנות את דימונה, מסר או לא מסר, כן יושב בישיבה, לא יושב בישיבה", אמר.
בלכר היקשה על אולמרט בציינו, כי מסר היה שותפו של אולמרט, עורך דינו, פעיל בקמפיינים שלו, חברו הוותיק ומחזיק כספים בנאמנות עבורו, ושאל האם לא היה בכך צורך להחמרה. אולמרט השיב: "הוא היה חבר שלי, אבל אני לא חושב שהוא חבר שלי יותר מאשר רם כספי או אלי זהר. ביחסים שלנו היו חברות קרובה ואמון. אבל כדי לשים את הדברים בפרופורציה: בשל שנות החברות שלנו, לא יצאנו לחופשה משותפת. עם טומי לפיד, למשל, היינו יוצאים כל שנה לחופשה. גם היחסים שלי עם אשתו [עו"ד דידי לחמן-מסר - א.ל] לא היו אידיאליים".
לדברי אולמרט, הוא לא היה מחליט בחברות מהסוג שהייתה לו עם לפיד. "אם אני צריך להחליט בנוגע ללקוח של אורי מסר - סיפור אחר לגמרי. גם כאשר קיבלתי החלטות בנוגע ללקוחות של מסר, גם לדעת הפרקליטות לא הייתה סטייה מן השורה. זה רק מוכיח שמבחינת הלך הרוח שלי, כפי שאני חשתי אותו, לא הרגשתי סוג של מחויבות שצריכה לכך שאני ארגיש שאני נמצא באיזושהי מצוקה של ניגוד עניינים. הרגשתי חופשי לקבל כל החלטה".