בשנת 1943, הפסיכולוג האמריקני אברהם מסלאו הניח כי כל בני האדם מחפשים להגשים אחר צרכים, אותם הציג בצורה של פירמידה. בסיס הפירמידה, שהוא האמין שחייב להיות במקום הראשון, סימל את הצרכים הבסיסיים, כדוגמת מזון, שינה ויחסי מין.
ביטחון והגנה נמצאים בשלב הבא, על-פי ראייתו, אחריהם אהבה והשתייכות, הערכה, ובסופו של דבר - בראש הפירמידה - איכות, אותה כינה "הגשמה עצמית". מסלאו האמין כי אנשים המגשימים צרכים אלו מאושרים ושמחים יותר מאלו שלא.
במסגרת מחקר חדש, חוקרים מאוניברסיטת אילינוי שבארצות הברית העמידו את התיאוריות של מסלאו למבחן בעזרת נתונים מ-123 מדינות המייצגות את האזורים העיקריים בעולם.
אין כמעט מי שלמד פסיכולוגיה במסגרת כלשהי שלא שמע על אברהם מסלאו ועל תיאוריית הצרכים שלו, אך שאלה אחת תמיד ליוותה את התיאוריה: היכן ההוכחה? ולמרות שסטודנטים למדו את התיאוריה, מחקרים מדעיים לא תמכו בה מעולם.
החוקרים פנו ל'משאל גאלופ העולמי', שביצע סקרים ב-155 מדינות בין השנים 2005 ל-2010, שכללו שאלות בנושאים כמו כסף, מזון, מחסה, ביטחון, תמיכה חברתית, תחושה של הערכה, מיומנויות, וחוויות של רגשות חיוביים ושליליים.
הם גילו כי הגשמה של צרכים שונים, כפי שהוגדרו על-ידי מסלאו, אכן הייתה עניין אוניברסלי וחשוב לרמת האושר האינדיבידואלי. אך לסדר של הצרכים על בסיס הפירמידה הייתה השפעה קטנה מאוד על הדרך בה תרמו לתחושת הסיפוק בחיים ולתחושת ההנאה.
הם גילו גם כי הגשמה של הצרכים הבסיסיים יותר - כסף, מזון או מחסה, לדוגמה - הייתה קשורה בצורה משמעותית יותר להערכה חיובית כלפי החיים ולדרך בה הנשאלים דירגו את חייהם על סקלה שנעה מהגרוע לטוב. תחושת סיפוק מצרכים "גבוהים" יותר - תמיכה חברתית, הערכה, אוטונומיה - הייתה קשורה יותר להנאה מהחיים - כלומר, לתחושות חיוביות יותר ופחות שליליות.
ממצא חשוב היה העובדה שלאנשים הייתה הערכה גבוהה יותר לחיים כשאנשים אחרים בחברה הגשימו גם הם את צרכיהם, כלומר ששביעות הרצון מהחיים אינה עניין אינדיבידואלי בלבד, אלא תלויה במידה ניכרת באיכות החיים של האזרחים האחרים.
ממצאי המחקר מראים כי התיאוריה של מסלאו נכונה במידה רבה. בתרבויות בכל העולם הגשמת הצרכים אותם ציין הייתה קשורה ישירות לאושר. אך השוני היחיד מהתיאוריה שהציג הוא שאנשים יכולים לדווח על קשרים חברתיים טובים ועל תחושה של מימוש והגשמה גם אם הצרכים הבסיסים שלהם לא לגמרי הוגשמו. שינוי נוסף של התיאוריה היא העובדה שצרכים שונים משפיעים על סוגים שונים של תחושות סיפוק.
