"דגל שחור על מעשיו של הירשזון"

"לאחר שבחנתי היטב את תיזת ההגנה, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה לא ניתן לקבלה - הן משום שהיא עומדת בסתירה לגרסאות הקודמות שנפרשו בפני הערכאה המבררת; הן משום המועד המאוחר בו הועלתה על-ידי ההגנה; והן משום שהיא נשענת על שורה של הנחות תיאורטיות והיפותטיות שנסתרו, ועומדות בניגוד למצע העובדתי ובניגוד להיגיון ולשכל הישר". כך פסק (ב', 4.7.11) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, בדחותו את ערעורו של שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, על הרשעתו בגניבת 1.7 מיליון מכספי הסתדרות העובדים הלאומית. בחקירתו במשטרה הכחיש הירשזון מכל וכל את קבלת הכספים החודשית במזומן. לאחר מכן, בבית המשפט המחוזי, טען הירשזון שאכן קיבל את הכספים אך שהם היו על חשבון הפנסיה המגיעה לו - גירסה שנדחתה בידי השופטת ברכה אופיר-תום. בערעורו בעליון הציג הירשזון גירסה שלישית, ולפיה מדובר היה על "מעין משכורת" בשל האיסור שחל עליו כחבר כנסת לקבל שכר מההסתדרות. ריבלין קובע, כי גירסת ה"מעין משכורת" עומדת בסתירה לכל הראיות שהועלו קודם לכן, סותרת כאמור את גרסאותיו הקודמות והועלתה באיחור רב. הוא מוסיף: "גרסת ה'מעין משכורת' מתעלמת ממכלול הנסיבות שהוכחו ומתבססת על שורה של הנחות תיאורטיות והיפותטיות שנסתרו. המערער מבקש כי נניח שיכול היה לקבל משכורת מהע"ל - הגם שבפועל לא הייתה אפשרות שהתאגיד ישלם לו שכר בניגוד לחוק, והגם שלא נתקבלה החלטה בדבר תשלום שכר כאמור על-ידי האורגנים המוסמכים. "המערער מבקש כי נניח שאילו היה עובד בשכר היה מקבל משכורת בגובה 25,000 ש"ח נטו - הגם שבפועל, בהתאם למגבלות החוקיות שהיו קיימות בתוקף, עמד שכרו בעת פרישתו על 5,000 ש"ח (נטו) בלבד; עוד מבקש הוא להניח כי לא נגרם להע"ל כל נזק כלכלי - הגם שהתאגיד שילם כספים שעל-פי חוק לא צריך היה לשלמם, ואף יצא מתוך הנחה (בהסתמך על מצג המערער) כי כספים אלה אינם יוצאים מקופתו".

במזומן ובלי רישום - זו אינה משכורת

ריבלין כותב בתקיפות: "משכורתם של עובדים בגופים מסודרים משולמת, כך ידוע לכל, באופן גלוי, מלווה בתלוש שכר ובדיווח לכל הגורמים הרלוונטיים. התשלומים החודשיים שקיבל המערער במזומן לא לוו בתלושי שכר ולא נרשמו במסמכי הנהלת החשבונות. "... בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי בדוחות התאגיד, משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים. מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים". בנושא זה מסכם ריבלין: "אף אם בית המשפט מוכן במקרים מסוימים ללכת לקראת נאשם כברת דרך מסוימת, במקרה הנדון מדובר במרחק שאינו ניתן לגישור: התיזה עליה נסמכת ההגנה מנותקת לחלוטין מן התשתית הראייתית שהוכחה, הועלתה בשלב מאוחר, נשענת על הנחות רבות מדי ואינה עומדת במבחן השכל הישר. על כן לא ניתן לקבלה. במקרה הנדון בוצעה הגניבה על-ידי המערער, שכיהן כיו"ר הע"ל, והפר במעשיו את חובת האמון המיוחדת שחלה עליו כלפי התאגיד וכלפי ציבור העובדים החברים בו". באותה צורה מתייחס ריבלין לעשרות אלפי השקלים שהועברו להירשזון לקראת החגים, גם הם במזומן. גם כאן הכחיש הירשזון תחילה בצורה גורפת את קבלת הכספים, לאחר מכן טען שמדובר במשכורת 13 ולבסוף טען שהיה זה חלק מ"מעין המשכורת". ריבלין אומר: "כבר שנינו במסגרת הדיון בפרשה הקודמת – של התשלומים החודשיים – כי דגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעל נטילה שיטתית של כספים, במזומן, באמצעות מעטפות כסף. מדובר בראיות מפלילות מן המעלה הראשונה, שהוכחתן על-ידי התביעה, מעבירה אל הנאשם-המערער את הנטל למסור גרסה אמינה, הגיונית ומשכנעת, שיש בה כדי לשלול את הפליליות החמורה הנודפת ממעשיו. המערער לא הצליח להפריך את התשתית העובדתית המפלילה האמורה".

"מעשי המעילה והגניבה - חמורים מאין כמותם"

הירשזון הואשם גם בקבלת עשרות אלפי דולרים במזומן מכספי הע"ל לפני 50 נסיעות לחו"ל, האשמה אותה הכחיש בצורה כמעט גורפת לכל אורך הדרך, אם כי גם כאן מסר שלוש גרסאות שונות. ריבלין קבע: "גם אם כל אחת מן הראיות כשהיא לעצמה אינה יכולה לבסס הרשעה, הרי שצירופן יחד יצר במקרה זה פסיפס ראייתי מוצק". בדחותו את ערעורו של הירשזון על חומרת העונש, אומר ריבלין, תוך שהוא רומז שייתכן שאף היה מקום לעונש חמור עוד יותר: "בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער באופן שקול ומאוזן, תוך שהוא מביא בחשבון את מכלול השיקולים עליהם חוזר המערער ומצביע היום – לקולא ולחומרה. "מעשי המעילה והגניבה בהם הורשע המערער חמורים הם מאין כמותם. המערער, שנשא בתפקיד בכיר ועמד בראש הע"ל, אמור היה לשמש כנאמנם של התאגיד ושל ציבור החברים בו. תחת זאת, יצר המערער מנגנון שיטתי להוצאת כספים בסתר מקופת הע"ל, תוך שהוא נוטל במזומן את אותם כספים שנועדו לשרת את האינטרסים ואת הצרכים של ציבור העובדים, חברי הע"ל, ללא ידיעתם וללא הסכמתם. מעשי העבירות נמשכו זמן רב והסכומים שנגנבו – סכומי עתק הם. "בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי העונש שהוטל על המערער חורג מרמת הענישה הראויה. המערער צרף עצמו לכת נהנתנים הרואים היתר לעצמם ליהנות ממנעמי השליטה והשלטון תוך גזילת כבשת הרש – במקרה זה, כספיהם של חברי הע"ל; העונש שנגזר עליו משקף, בדוחק מסוים, את חומרת המעשים. השופט עוזי פוגלמן הוסיף בנושא העונש, כי מעשיו של הירשזון מחייבים "תגובה עונשית נחרצת, שתהלום את חומרת המעשים, ותבטיח הרתעת הרבים. מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי שלפיה על-רקע בכירותו של המערער כיו"ר הע"ל וכאיש ציבור, מחייבת התנהלותו בפרשה הכבדה בעונשו. בצד האמור, לא התעלם בית המשפט המחוזי משיקולים לקולא, ובפרט מן העשייה ההתנדבותית של המערער לטובת ניצולי השואה, שאותם פירט בהרחבה ונתן להם משקל של ממש".