לקופות החולים מכבי והכללית אין עילת תביעה כנגד יצרניות הסיגריות, לשיפוי על הוצאותיהן בטיפול בחולי סרטן, ותביעותיהן נמחקות על הסף. כך קובע (יום ד', 13.7.11) בית המשפט העליון, בפסק דין המסיים הליך משפטי שנמשך למעלה מתריסר שנים.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
עדי אזר ז"ל, מחק על הסף בשנת 1999 את תביעתה של מכבי נגד קבוצת דובק, בקובעו שאין לה עילת תביעת נגדן. לעומת זאת, בשנת 2004 דחה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסי שפירא, את בקשתן של מספר יצרניות סיגריות (ובראשן פיליפ מוריס ובריטיש-אמריקן טובקו) לדחות על הסף את תביעתה של הכללית נגדן, שעמדה על 7.6 מיליארד שקל. בשני המקרים הוגשו ערעורים לעליון, אשר הדיון בהן אוחד בפני השופטות איילה פרוקצ'יה (שכתבה את ההחלטה),
מרים נאור ו
אסתר חיות.
בין ניזוק ישיר לניזוק עקיף פרוקצ'יה מנתחת באריכות את מעמדו של התובע בתביעות נזיקין ומבחינה בין ניזוק ישיר לניזוק עקיף. לדבריה, במקרה הנדון הניזוקים הישירים הם המעשנים שחלו כתוצאה מן העישון, ואילו קופות החולים - שטיפלו בהן וספגו את ההוצאות - הן רק ניזוקים עקיפים. היא קובעת:
- "קופות החולים, תוך הכרתן במעמדן כמיטיבות נזקי חולי העישון, ותוך מודעות לקשיים ההוכחתיים של אחריות החברות לנזקים האינדיבידואליים של החולים, ניסו לנתק את תביעותיהן מעניינם של הניזוקים בדרך של הצגת אחריות חברות הסיגריות כלפיהן כאחריות ישירה, שאינה קשורה באחריותן כלפי חולי העישון ואינה מותנית בה. "ניסיון זה נדון לכישלון. הטעם המרכזי לכך הוא כי העילות השונות עליהן התבססו הקופות - רשלנות; מטרד לציבור; תרמית; שקר מפגיע; והפרת חובות חקוקות למיניהן, מכוח דיני הגנת הצרכן ודינים אחרים העוסקים בהגבלות על הפרסומת בעישון - כל כולן מדברות בחובות שהמזיק חב כלפי הניזוקים העיקריים, הם חולי העישון, והן אינן עוסקות בחובות המזיק כלפי הניזוק המישני, מי שמיטיב את נזקיו של הניזוק העיקרי. חסרה בכל אותן עילות מידת הקירבה הנדרשת בין המזיק לבין המיטיב, לצורך הקמת חובה מכח דיני הנזיקין לפעול או לחדול מלפעול בדרך מסוימת".
קריאה למחוקק להסדיר תביעות נזק המוניות פרוקצ'יה מתייחסת גם לעילות תביעות אחרות שהעלו הכללית ומכבי:
- "אשר לעילות האחרות - מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי [המאפשר לקופה לקבל שיפוי מגורם הנזק - א.ל.] - בהיות תביעות קופות החולים כלפי חברות הסיגריות, במהותן, תביעות של מיטיבות נזק כנגד מזיקים, חלים עליהן הכללים האופייניים למסגרת משולש היחסים מזיק-ניזוק ומיטיב. הכלל הוא, כי תביעה מעין זו של מיטיב מוגבלת בהיקפה על-פי שיעור אחריותו המשפטית של המזיק כלפי הניזוק. "...כפיפותן של תביעות הקופות לאחריות המשפטית של חברות הסיגריות כלפי הניזוקים מצריכה הוכחה של אחריות זו כלפי הניזוקים הפרטניים, ובכלל זה של הנזק הספציפי שנגרם להם, המקרין על היקף ההטבה שניתן לתבוע בתביעת השיפוי. "תביעותיהן של קופות החולים אינן עומדות בתנאי בסיסי זה. בכתבי התביעה הן מציגות את עילותיהן, לסוגיהן, בצורה כוללנית וגורפת, בלא התייחסות לניזוקים ספציפיים כלל, ובלא כל ניסיון להגדיר את מסגרות האחריות המשפטית, ואת הנזקים הרלוונטיים שנגרמו לכל אחד מהניזוקים שנזקיהם הוטבו, אשר עליהם מושתתת דרישת השיפוי. הנתונים הסטטיסטיים והמדגמיים שהובאו בכתבי התביעה אינם יכולים לגשר על הפער שנוצר בין דרישות הדין לבין דרך הצגתן של עילות התביעה".
בשולי פסק הדין, מציעה פרוקצ'יה שהמחוקק ייכנס בעובי הקורה בנושא תביעות נזיקין המתייחסות לנפגעים רבים. לדבריה, "צורכי החיים והחברה בתקופה המודרנית מחייבים התאמה של המשפט לתופעת הנזקים ההמוניים, והסדרת כלים מתאימים להתמודדות עם תופעה זו, תוך שמירת האיזונים הראויים בין עניינם הלגיטימי של כל הצדדים המעורבים, ותוך הכרה בצורך להגן על האינטרס הציבורי הכללי ועל תכליותיהם הבסיסיות של הדינים הנוגעים בדבר".
