בג"ץ הורה (יום ד', 13.7.11) לשר האוצר,
יובל שטייניץ, לעדכן את הוצאות האש"ל המותרות בניכוי לצורכי מס לשנים 2010-2009, כך שגם מי שהגישו דוחות לשנים אלו - יוכלו לתקן אותם ולדרוש הכרה בהוצאות אלו. זאת, לאחר שמאז 1985 לא עודכנו הסכומים המוכרים כהוצאה, והחל מהשנה בוטלה כליל האפשרות לדרוש הוצאה זו.
בשל הימנעותם של כל שרי האוצר מעידכון ההוצאות המוכרות למי שנוסע אל מחוץ לעיר בענייני עבודתו, הוכרו כהוצאה סכומים סמליים ביותר: לנישום שהוכיח את הוצאותיו באמצעות קבלות - שקל אחד לארוחת בוקר, ארבעה שקלים לארוחת צהריים, ושני שקלים לארוחת ערב. לנישום שלא הוכיח את הוצאותיו באמצעות קבלות, אך ניהל רישום בהתאם להוראות שנקבעו לעניין זה - שקל אחד לארוחת בוקר, שלושה שקלים לארוחת צהריים, ושקל אחד לארוחת ערב. המשמעות המעשית הייתה מניעת הכרה בהוצאות אלו, למרות שעל-פי פקודת מס הכנסה יש להכיר בהן.
השופטת
אילה פרוקצ'יה קיבלה את עתירת לה"ב (לשכת העצמאים) ועו"ד ענת ארז, תוך שהיא מותחת ביקורת על משרד האוצר ועל טיעוניה של המדינה בתשובה לעתירה. לדבריה, על שר האוצר חלה חובה לעדכן את הסכומים וכל שרי האוצר מאז 1985 הפרו אותה בשיטתיות, תוך סיכול העיקרון של גביית מס אמת.
עוד אומרת פרוקצ'יה, כי אין לקבל את עמדת המדינה לפיה מדובר בהוצאות פרטיות שאינן מוכרות לצורכי מס. המדינה טענה, כי אין הבדל בין מי שאוכל בביתו לבין מי שנוסע לצורכי עבודתו, וכי גם הנוסע יכול לקחת עימו אוכל מהבית.
פרוקצ'יה דוחה טענות אלו בציינה, כי יש עלויות נוספות לאכילה מחוץ לבית, וכי "אין זו ציפייה סבירה כי נישום יקח עימו מזון מביתו לצורך צריכתו במהלך היום, או שישקיע מאמץ מיוחד לתור אחר מקומות אכילה זולים באזור הימצאו לצורכי עבודה, כדי להימנע מתוספת הוצאה בעבור מזון מעבר להוצאתו הרגילה בבית ובמקום עבודתו הרגיל".
בהתייחסה לסעד המעשי אומרת פרוקצ'יה, כי יש להביא בחשבון את העובדה שהמדינה גבתה במשך שנים מס ביתר תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות של הנישומים (קביעה העשויה לפתוח פתח לתביעה ייצוגית נגדה - א.ל.), ובמקביל יש להתחשב בשיהוי הרב שחלף עד הגשת העתירה, בעומס התקציבי הצפוי ובביטול ההכרה בהוצאות אש"ל מהשנה הנוכחית. לאור זאת נקבע, כאמור, כי על שטייניץ לקבוע את סכומי האש"ל שיחולו מ-1.3.09 ועד 1.1.11, ולאפשר את ניכוים.
