בקרב הורים לפגים התגלו סימני דיכאון בעת אשפוזם בבית-החולים, אולם כעבור שישה חודשים נמצא שבקרב האימהות סימני הדיכאון נעלמו ואילו בקרב האבות הסימנים נותרו בעינם. סימני הדיכאון כוללים: מצב רוח ירוד, עייפות ותחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך. כך עולה ממחקר שנערך במרכז הרפואי סורוקה.
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 60 הורים לתינוקות שנולדו פגים ואושפזו בפגייה בבית-החולים בשנה וחצי האחרונות ו-90 הורים לתינוקות שנולדו במועד. במסגרת המחקר, נערכה ביניהם השוואה.
מנתוני המחקר עולה, כי אבות נוטים יותר לדפוס של הגנת יתר, המאופיין בהתערבות גדולה יחסית במשחק ובמתן פחות אפשרויות לתינוק לחקור לבדו את המשחק.
במחקר עוד נמצא, כי בקרב אבות שהוגדרו כנוטים לביקורת עצמית, אנשים קפדניים המחמירים עם עצמם, הנטייה לפתח דיכאון הייתה כפולה. דפוס זה לא אובחן בקרב האימהות.
החוקרים מעריכים, כי ההבדלים בין האימהות לאבות נובעים מהיעדר תמיכה לאבות במערכת הרפואית ובחברה כולה. לטענתם, לעיתים קרובות האבות נשארים ללא מענה והם מצויים בסיכון רגשי. לכן, קוראים החוקרים להגביר את המודעות למצוקתם של אבות לפגים ולפתח תוכניות ייעודיות לטיפול בהם.
ד"ר גל מאירי, אחראי היחידה לפסיכיאטריה של הגיל הרך במרכז הרפואי סורוקה וחבר בצוות החוקרים: "בספרות הרפואית מתואר הלחץ שאליו נכנסת המערכת המשפחתית עם לידת פג, כשחייו של התינוק מתחילים מנקודה לא טבעית. מצאנו שההתמודדות של אימהות עם הבעיות הללו טובה יותר, ואילו אצל האבות סימני המצוקה ניכרים לאורך זמן".
ד"ר נעמה עצבה-פוריה מרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון וחברה בצוות המחקר: "הנשים לרוב מטפלות בתינוקות ולכן נותרות עם תחושת שליטה בחיים בגלל פעילותן. אצל אבות קיים ריחוק מסוים המגביר את תחושת חוסר השליטה ועימה תחושות של דיכאון וחרדה. כמו-כן, נראה כי המקום המרוחק יותר בו מצויים האבות מהטיפול השוטף והקיומי ביילוד, מאפשר יותר ביטויים של תכונות האישיות שלהם ביחסיהם עם התינוקות".