חברת שטראוס שיווק, מקבוצת שטראוס, ניצלה לרעה הליכי משפט ויצרה סחבת של שנים בתביעה של משווק לשעבר נגדה. כך קובע (14.7.11) שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר.
משה אורמן הגיש בשנת 2004 תביעה נגד שטראוס שיווק, בשל סיום יחסי ההפצה ביניהם. במהלך הדיון התגלה לשטראוס, כי בידי אורמן קלטות ותמלילים אותם הוא מסרב להעביר לעיונה במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים, חרף כוונתו להגישם במהלך שמיעת הראיות בתיק.
מנקודה זו החלו הליכים משפטיים שלא הסתיימו עד היום, שבע שנים מאוחר יותר, כאשר שטראוס מנסה שוב ושוב לקבל את התמלילים והקלטות - למרות שבתי המשפט דחו את בקשותיה - ויוצרת דחיות חוזרות ונשנות בדיונים. בסופו של דבר קבעה השנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עפרה צ'רניאק, כי שטראוס מנסה לעקוף החלטה של השופטת
מיכל אגמון-גונן משנת 2009, לפיה הליכי קדם-המשפט הסתיימו ועל הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ומסמכים.
על החלטה זו ערערה שטראוס לעליון, ודנציגר דחה את הערעור תוך שהוא מותח ביקורת קשה על החברה: "מהתנהלותה של המבקשת עולה כי היא אינה משלימה עם החלטותיו של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט זה אשר הכריעו בסוגייה פעם אחר פעם. יתר על כן, במקרים מסויימים נקטה המבקשת בהליכים שלא היה מקום לנקוט בהם.
"...במקרה דנן יש בסיס לטענה כי התנהלות המבקשת עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן השתלשלות העניינים שפורטה לעיל מלמדת כי המבקשת שבה והגישה לבתי המשפט, פעם אחר פעם, בקשות באותו עניין ממש וגרמה בכך לבזבוז זמן שיפוטי ולהארכת ההתדיינות המשפטית בין הצדדים". שטראוס חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.