המדינה תובעת 1.8 מיליון שקל מ-33 בדואים שפלשו שוב ושוב לקרקעות שבבעלותה בנגב, בגין שמונה מבצעי פינוי בהם הועסקו מאות שוטרים ופקחים.
המדינה אומרת, כי מדובר במי שפלשו בצורה שיטתית לקרקעות לאחר 1998, המועד בו הסתיימו ההסכמים שאיפשרו להם לעבד אותן לצרכים חקלאיים. התביעה מפרטת באריכות שורה של הליכים משפטיים שנוהלו בעניין קרקעות אלו, ואשר בכולם קבעו בתי המשפט שעל הפולשים לפנותן - אך ללא הועיל.
מבצע הפינוי העיקרי התנהל ביולי 2010, והשתתפו בו 1,315 שוטרים ו-47 פקחים. כוחות גדולים אלו נדרשו, לדברי המדינה, לאחר שהפולשים נערכו לעימות רב-מימדים: פרסמו בכזב כאילו מדובר בפינוי כפר ותיק, קראו לציבור - בכרוזים ובהפגנות -לבוא ולסייע להם במאבק נגד הפינוי, גייסו אנשים וארגונים שימנעו את הפינוי ואף התנגדו לו בצורה אלימה.
לאחר מבצע זה, שבו הפולשים במהירות לאותן קרקעות והיה צורך בשבעה מבצעים נוספים, מצומצמים יותר, על-מנת לפנותם מהן בחודשים אוגוסט-נובמבר 2010. המדינה מפרטת בתביעה את הכוחות שהופעלו בכל המבצעים, כולל שימוש בקבלנים חיצוניים, ואת ההוצאות שנגרמו לה עקב כך.
לדברי פרקליטות מחוז הדרום (אזרחי), "הנתבעים ביחד ו/או לחוד חייבים כלפי התובעת בהחזר מלוא ההוצאות אשר הוצאו על ידה, בגין האירועים המתוארים בכתב התביעה, בין היתר, מכוח: דיני הנזיקין ו/או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ומכוח כל דין. הוצאות אלו יכולות היו להימנע אילו היו הנתבעים מכבדים חוקים, צווים והחלטות שיפוטיות חלוטות". טרם הוגשו כתבי הגנה.
