ראיות שקיבלה המשטרה בהסכמה יכולות לשמש רק למטרתן המקורית, ואסור לה להשתמש בהן לכל מטרה אחרת - אם הבטיחה כך למוסר הראיות. כך קובע (1.8.11) שופט בית המשפט העליון,
אדמונד לוי.
איתן פרחי מסר בהסכמה דגימת דנ"א לחוקרי המשטרה בפרשת רצח עו"ד ענת פלינר, במטרה לבחון קשר אפשרי של "מתנדבים" - נדגמים שאינם חשודים - לאותה פרשה, כאשר למשטרה לא היה קצה-חוט לפענוחה. הובטח לו במפורש, כי לא ייעשה שימוש בדגימה זו לכל מטרה אחרת.
ואולם, במקרה התגלתה התאמה בין דגימה זו לבין דגימת דנ"א שהתגלה בשלוש זירות של עבירות מין חמורות. מדובר בעבירות אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ובעבירות נלוות של הדחה בחקירה, שוד ופריצה. בשתיים מהזירות התגלה זרע ובשלישית בדל סיגריה שגם עליו דגימת דנ"א. את הזהות בין דגימות אלו לבין זו של פרחי גילתה סגן-ניצב אשירה זמיר, אשר נזכרה שראתה זמן מה קודם לכן פרופיל דומה לזה של הדגימות מזירות האונס, וכך הושג הזיהוי.
פרחי הורשע בכל העבירות שיוחסו לו ונדון ל-25 שנות מאסר. הוא ערער לבית המשפט העליון, בטענה שיש לפסול את ראיות הדנ"א. לדבריו, מאחר שהפיכתו לחשוד התבססה אך ורק על ראיות אלו, אי-אפשר להסתמך גם על הראיות האחרות ששימשו להרשעתו, מאחר שהן תוצר ישיר של החשד שנוצר נגדו.
לוי קובע, אחרי דיון מקיף, כי "הפרת ההבטחה של המשטרה, לפיה לא ייעשה שימוש בדגימה שמסר המערער בהסכמה אלא לצורכי חקירת הרצח, מובילה במקרה זה לפגיעה בשתי זכויות יסוד – הזכות להליך הוגן והזכות לפרטיות". לאור זאת הוא ממשיך וקובע, כי יש לפסול את ראיות הדנ"א נגד פרחי. לוי אומר:
"מסירת דגימת הרוק על-ידי המערער בפרשת הרצח נעשתה בהתנדבות. אם היה מסרב לחיפוש בגופו לא היה ניתן לכפותו לכך. הוא הוזהר במפורש באשר לזכותו לסרב לחיפוש בגופו, וכן הובהר לו מה השימוש שייעשה בדגימה. אם היה למערער ולו ספק קל שייעשה שימוש בדגימה שמסר גם לצורך חקירות אחרות, יש להניח כי היה נמנע ממסירתה. המערער הסתמך על הבטחת המשטרה והסכים למסירת הדגימה, תוך שהוא נותן בה אמון מלא. לטעמי, במצב דברים זה, כאשר הסתמכותו של המערער הייתה כה גדולה, מחייבת ההגינות כלפיו, להגן על האינטרס שלו שהפרת ההבטחה עלולה לקפחו".
לעומת זאת, אישר לוי את קבילותן של יתר הראיות. הוא מזכיר, כי "דוקטרינת פרי העץ המורעל" האמריקנית - לפיה כל הראיות שהושגו כתוצאה מראיה בלתי חוקית ייפסלו גם הן - אינה מקובלת במשפט הישראלי. לדבריו, יש לבחון את מידת הזיקה בין הראיות הקבילות המאוחרות לבין הראיה הפסולה המקורית, וכך להחליט האם יש לפסול גם את הראיות המאוחרות.
במקרה הנוכחי, אומר לוי, יש די והותר ראיות נגד פרחי במנותק מראיות הדנ"א: עדויות המתלוננות בנוגע למראהו החיצוני של התוקף, איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו בסמוך לזירת העבירות בעת בה בוצעו, הימנעותו מלהעיד במשפטו, סירובו להשתתף בהליכי חקירה (מסירת דגימת רוק, מסדר זיהוי ועימות עם המתלוננות) ואמירת דברים הקרובים מאוד להודאה באשמה.
השופטת
אסתר חיות, שהצטרפה (כמו השופט
יורם דנציגר) לפסק דינו של לוי, הוסיפה בנוגע לקבילות הראיות המאוחרות, כי יש לקבלן בין היתר משום ש"המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיות הנגזרות במקרה דנן גבוה מן התועלת האפשרית שתצמח מפסילתן. זאת, בהינתן העובדה כי מדובר בעבריין מין סדרתי אשר ביצע לא פחות מארבע עבירות מין חמורות, אחת מהן בקטינה כבת 15 אותה תקף ואנס באכזריות תוך איומי רצח בעת שהייתה בדרכה הביתה".