המדינה: לקיים דיון נוסף בעליון בתביעתו של דיראני

פרקליטות המדינה מבקשת (ג', 2.8.11) מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסיקתו, לפיה יש לדון לגופה בתביעת הפיצויים שהגיש המחבל מוסטפא דיראני נגד ישראל. לדברי הפרקליטות, מדובר ב"תוצאה קשה, היא עומדת בסתירה למשפט העמים וככל הידוע, אין לה תקדים בארץ ובעולם, וממילא הינה גם הלכה חדשה וחשובה". דיראני, שהיה מבכירי אמל וכיום פעיל מרכזי בחיזבאללה, הגיש תביעה בסך 6 מיליון שקל, בטענה שעונה בכלא בישראל. עדותו נגבתה לפני שהוחזר ללבנון בעסקת חילופי שבויים, אך המדינה ביקשה למחוק את התביעה על הסף בנימוק שמדובר במי שמצוי בארץ אויב ומנהל מלחמה פעילה נגד ישראל. השופטים אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן דחו את עמדת המדינה לאחר שקבעו, כי הרציונל הטמון בכלל האוסר בירור תביעת אויב אינו חל במישרין על התביעה, שעיקרה בהעמדה למבחן של פעולות רשויות המדינה. לדבריהם, דווקא תקנת הציבור מצדיקה, כי גם אויב יוכל לעתור לערכאות שיפוט בישראל ולשטוח טענות בדבר פגיעה בזכויות אדם. השופט חנן מלצר סבר, בדעת מיעוט, כי יש לקבל את עמדת המדינה בשל הכלל הבסיס לפיו "אין מבררים תביעתו של אויב". לדבריו, כאשר שב דיראני ללבנון, הוא ויתר על זכות הגישה לערכאות בישראל.

הסכימו שמדובר בהלכה חדשה וקשה

המדינה אומרת בבקשתה לדיון נוסף, כי הן פרוק'ציה והן מלצר ציינו שמדובר בהלכה חדשה וקשה - וזהו סוג העניינים בגינם ניתן לקיים דיון נוסף. לדברי המדינה, דיראני הוחזק בישראל בשנים 2000-1994, אך למרות שהעינויים להם טען - ואשר הופרכו בחקירה מקיפה - התרחשו לדבריו ב-1994, הוא הגיש את תביעתו רק על סף החזרתו ללבנון. "ספק רב אם לאויב כזה, המצוי בארץ אויב ושותף לפעילות הטרוריסטית נגד מדינת ישראל עומדת בכלל זכות גישה לערכאות המדינה, ודאי בכל הנוגע לטענות במישור האזרחי-כספי", אומרת הפרקליטות. לדבריה, פרוקצ'יה וג'ובראן כלל לא הביאו בחשבון את הצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין אי-הכרתו של דיראני במדינה - דבר ההופך את תביעתו לניצול לרעה של הליכי משפט. עוד מציינת המדינה, כי גם דעת הרוב קבעה שדיראני לא יוכל ליהנות מסכום כלשהו שייפסק לטובתו (אם ייפסק), דבר ההופך את התביעה לתיאורטית בלבד ולכזו שכל מטרתה היא להוציא את דיבתה רעה של ישראל. הפרקליטות מסכמת: "נוכח כל אלה נשאלת השאלה האם יש ליתן לאויב זה את הבמה, באמצעות זכות הגישה לערכאות, לבירור טענותיו בתביעה לסעד כספי שהגיש, והאם בנסיבות כאלה ניתן לקבוע, כי סילוק על הסף של התביעה האזרחית שהגיש האויב, משמעה פגיעה בזכויות יסוד אשר, כאמור, קיומן מוטל בספק?!".

הצעת חוק למניעת תביעות של אויב

במקביל הגישה (1.8.11) קבוצת חברי כנסת הצעת חוק, אשר נועדה לעגן בחוק הנזיקים האזרחיים את הכלל לפיו אין נדרשים לתביעתו של אויב. הקבוצה, בראשות זבולון אורלב, מנמקת את הצעתה בפסק הדין בנושא דיראני ואומרת: "קבלת ההצעה תבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי כוונת המחוקק הישראלי הייתה מאז ומעולם כי הכלל החל ברבות ממדינות העולם המערבי, חל גם במדינת ישראל, וזאת עוד מיום הקמתה וכחלק ממורשת המשפט המנדטורי. על-פי עיקרון מקובל זה, לאויב המדינה מעולם לא הייתה זכות עמידה בפני ערכאות בישראל. "...כל עוד שורר מצב מלחמה בין ישראל למדינה אחרת, אין להסכים כי נתין אויב שעסק ועודנו עוסק בפעילות טרוריסטית יוכל למצות את זכויותיו המשפטיות בשיראל. הצעת החוק אינה פוגעת בפועל בזכויותיו הקנייניות של האויב, אך יותר מכך, מבקשת היא לקבוע גם ברמה העקרונית כי לנתין אויב לא מתקיימת הזכות העקרונית לעמוד בפני בית המשפט הישראלי".