בית המשפט העליון יתחיל לדון (א', 7.8.11) בערעורו של נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, על הרשעתו ועל חומרת עונשו. לדיון הוקצבו יומיים - ואם יהיה צורך, יישמעו הערעור ותגובת המדינה במשך עד שלושה ימים נוספים בשבוע הבא. בראש ההרכב יושבת השופט
מרים נאור ולצידה השופטים
עדנה ארבל ו
סלים ג'ובראן.
קצב הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בעבירה של הטרדה מינית כלפי ה' מבית הנשיא, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט כאשר ניסה לתאם גרסאות עם ל'. בית המשפט גזר עליו שבע שנות מאסר, אך השופט
יורם דנציגר עיכב את ריצוי עונשו עד להכרעה בערעורו.
ערעורו של קצב משתרע על פני מאות עמודים, רובם בנוגע לאונס של א'. בהקשר זה מעלים סניגוריו של קצב, בראשות עוה"ד אביגדור פלדמן וציון אמיר, שתי טענות עיקריות. האחת: מחומר הראיות עולה שהתקיימה מערכת יחסים בהסכמה בין קצב לא'. השנייה: ערעור על החלטת המחוזי שלא לאפשר לעד אליבי להעיד בשיחת וידאו.
הבקשה: לקבוע שקצב משקר וכך לזכותו בנוגע ליחסים בהסכמה נטען בערעור, כי למרות שקצב הכחיש ומכחיש קיומם של יחסים כאלו, בית המשפט חייב להסיק שהם אכן התרחשו ולכן לא מדובר היה באונס. טענה זו תהיה בעייתית מאוד מבחינת ההגנה, שכן בחקירתו הנגדית הכחיש קצב בתוקף ובצורה חד-משמעית אפשרות זו. למעשה, סניגוריו מבקשים מבית המשפט העליון לקבוע שהוא משקר - ולזכותו על סמך כך.
הנקודה השנייה נוגעת להחלטת השופטים
ג'ורג' קרא,
מרים סוקולוב ו
יהודית שבח שלא לאפשר לעד מארה"ב להעיד בשיחת וידאו במקום להגיע לבית המשפט. לטענת קצב, הוא נפגש עם עד זה במועד בו נטען שאנס את א' במלון שרתון פלאזה בירושלים, אך העד אינו מוכן להגיע ארצה. השופטים סירבו לאפשר את העדתו בשיחת וידאו, החלטה עליה יכול היה קצב לערער רק כעת.
בנקודה זו קיים סיכוי משמעותי יותר שבית המשפט העליון לקבל את הערעור ויורה לבית המשפט המחוזי לשמוע את העד בשיחת וידאו. העליון עשוי להחליט, כי מאחר שמדובר בעדות חשובה ביותר בתיק כה רגיש, יש להעדיף את המהות על פני הפורמליות. במקרה זה, יופסק הדיון בערעור וההרכב במחוזי יתכנס שוב לשמיעת העדות. אם ידחה אותה המחוזי, תישאר תוצאת המשפט על-כנה. לעומת זאת, אם יאמין המחוזי לעד האליבי, יזוכה קצב מאשמת האונס השני ואמינותה של א' תועמד בספק ניכר.
טיעון מרכזי נוסף בערעור נוגע לתיק כולו ולהשפעה התקשורתית הנטענת על פסק הדין. זוהי טענת הגנה מן הצדק, שכבר העלה קצב במחוזי ונדחתה בידי בית המשפט, אשר הצהיר שלא הושפע מן התקשורת וציין שגם קצב ניהל מערכה באמצעותה. מאחר שמדובר בטענה שעיקרה משפטי ולא עובדתי, קיים סיכוי - תיאורטי לפחות - שבית המשפט העליון יקבל אותה.
מזכירים שהתביעה סברה שהראיות חלשות יתר טענותיו של קצב מתייחסות בעיקרן לממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי. בין היתר מסתמכים הסניגורים על טענותיה של המדינה עצמה בדבר חולשת הראיות בתיק, כאשר הגנה בבג"ץ על עסקת הטיעון שנחתמה עם קצב, ואשר כללה עונש מאסר על תנאי בלבד. קצב חזר בו מעסקת הטיעון דקות לפני שהייתה אמורה להיות מאושרת בבית המשפט.
במישור של התקפת העובדות, סיכוייו של הערעור נראים קלושים. ערכאות הערעור מבהירות שוב ושוב, כי יתערבו בממצאים עובדתיים רק במקרים נדירים ביותר, ועוד פחות יעשו זאת כאשר מדובר בקביעת אמינותם של עדים שהופיעו בפני הערכאה הקודמת. מאחר שהרשעתו של קצב מבוססת במידה רבה על האמון שנתן בית המשפט בקורבנותיו ועל חוסר האמון המוחלט שלו כלפי גירסתו של קצב, קרוב לוודאי שבית המשפט העליון לא יתערב.
תשובתה של המדינה לא פורסמה קצב מערער גם על חומרת עונשו, ומתבסס בין היתר על דעת המיעוט של שבח, אשר הסתפקה בארבע שנות מאסר בפועל. סניגוריו שבים וטוענים שיש להביא בחשבון את נפילתו, שאין קשה ממנה, ואת הסבל שעברו הוא ומשפחתו לאורך הפרשה.
תשובתה של המדינה לערעור לא נמסרה לפרסום, למרות שבית המשפט התיר לפרסם את כל ערעורו של קצב וקבע שהדיון יתנהל - בניגוד לבקשת המדינה - בדלתיים פתוחות. קרוב לוודאי שבמרכז תשובתה של המדינה עומדת הטענה לפיה אין מקום להתערבותו של העליון בממצאים העובדתיים של המחוזי. עוד ניתן להניח, כי המדינה מבקשת מהעליון להימנע מהתערבות בעונש, שכן גם בתחום זה ממעטת יחסית ערכאת הערעור להתערב. את המדינה מייצגים עוה"ד רונית עמיאל ונסים מרום.
