שכרו של עובד בעל מוגבלות יכול להיות נמוך משכר המינימום, בשיעור המוגבלות שנקבעה לו. כמו-כן, יש לנכות משכרו את קיצבת הבטחת ההכנסה שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. כך קובע (4.8.11) בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
בית הדין קיבל חלקית תביעתה של עוזרת לגננת, הסובלת מפיגור קל, נגד המרכז הקהילתי על שם זיו ומרקס בירושלים. היא הועסקה בו במשך 18 שנים, עד שפוטרה בשנת 2008. בית הדין חייב את המרכז לשלם לה הפרשי שכר בסך 55,000 שקל והוצאות בסך 10,000 שקל.
תחילה קובע סגן הנשיא, אייל אברהמי, כי בניגוד לטענת המרכז הקהילתי - התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין העוזרת לגננת. עוד נקבע, כי מדובר בעובדת לכל דבר ולא בהעסקה של "משתקמת" שעליה לא חל חוק שכר מינימום.
העוזרת לגננת קיבלה שכר של כ-450 שקל לחודש בלבד, בעוד שכר המינימום בתקופה הרלוונטית היה 2,600-2,200 שקל לחודש. מאחר שהיא סובלת מנכות של 25%, קבע אברהמי שהיא זכאית ל-75% משכר המינימום. עם זאת, דחה אברהמי את טענתה, לפיה יחסיה עם הביטוח הלאומי אינם מעניינו של המעביד ולפיכך היא זכאית לשכר ולהשלמת הכנסה במקביל:
"יש להביא לידי ביטוי את ההיבט השיקומי של העסקת התובעת, כמו גם את אינטרס ההסתמכות של הנתבעת, עת פעלה להעסיק את התובעת בהתאם למצג שהציג בפניה אז המוסד לביטוח לאומי שפנה אליה בבקשה להעסיק את התובעת. שיקולים אלה מצדיקים קיזוזה של קצבת השלמת ההכנסה ששולמה לתובעת במועדים הרלוונטיים, מהשכר שהיא זכאית לו באותם מועדים, דהיינו שכר המינימום המותאם".
במסגרת פסק הדין, כולל אברהמי אמירות עקרוניות בסוגיית העסקת בעלי מוגבלויות: "שני העקרונות הניצבים זה מול זה חשובים הם ביותר. מהעבר האחד, ישנו ההיבט השיקומי, התומך במציאת פתרון תעסוקתי לאנשים בעלי מוגבלויות שהינם בעלי יכולת עבודה מופחתת. זאת הן לשם שילובם בחברה כמטרה חברתית בפני עצמה והן לשם קידומם מבחינה אישית. מהעבר השני, ניצב העיקרון המגן של שכר המינימום, שמטרתו להגן דווקא על אוכלוסיות חלשות - שביניהן ודאי נמנית אוכלוסיה זו - ולהציב רף מינימלי של תמורה לעבודה, אשר החברה רואה אותו לנכון אותה עת.
"...ברי כי לא ניתן להתעלם מכך שחלק מההיבט השיקומי של תהליך העבודה מתייחס לנושא 'שכרה בצידה', וחשיבות רבה נודעת לכך שבתמורה לעבודתו יקבל העובד שכר ראוי המשקף נאמנה תרומתו למעסיק בהתאם לכושר עבודתו. אחרת נמצינו חלילה מעודדים עבדות ולא עבודה. דווקא בהעסקה של אדם בעל מוגבלות שהינו בעל כושר עבודה מופחת יש לחשוש שמא ייטשטשו הגבולות המפרידים בין ניצול לבין חסד, שכן אין הדברים תחומים וברורים, שחור או לבן, אלא רב הוא התחום האפור בסוגייה".