נימוקיו של בית המשפט המחוזי בדחותו את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה
משה קצב, אינם עומדים בכללים שקבע בית המשפט העליון. כך טוען (יום ד', 10.8.11) הסניגור ציון אמיר, בחלק האחרון של טיעוני ההגנה בערעורו של קצב. "זכויותיו של הנשיא לשעבר כורסמו, ואי-אפשר היה לקיים את המשפט", טען.
לדברי אמיר, בית המשפט קיבל את טענת ההגנה לפיה המדינה דיברה בשני קולות סותרים לגבי סיכויי ההרשעה, הראיות והאישום באונס כדי לעקוף את מגבלת ההתיישנות. ואולם, בית המשפט בחן את הראיות על-פי אלו שהוצגו בפניו, במקום את אלו שעמדו בפני המדינה כאשר הגישה את כתב האישום.
מה הייתה המדינה אמורה לעשות השופטת
מרים נאור שאלה, מה הייתה המדינה אמורה לעשות לאחר שקצב חזר בו מעסקת הטיעון. "האם התזה היא שבמקרה הזה התביעה מנועה מלהגיש את כתב האישום המקורי או כתב אישום כלשהו? זה יהיה חינוך רע מאוד לקבוע ככה", הוסיפה. השופטת
עדנה ארבל שאלה מצידה, האם התביעה אינה יכולה לעשות הערכה מחדש ולהגיש את כתב האישום. אמיר: "ודאי שכן". נאור: "אז מה השתנה בענייננו? שהמדינה נאלצה לחשוף בבג"ץ את ההתלבטויות שהיו לה? מה לא לגיטימי פה?".
אמיר השיב: "מרגע שבוטל ההסדר מתחילים מחדש, אבל מה שהיה לא מושלך לאיזשהו בור. המדינה אמרה שהיא מאמינה לא' שהיו יחסי מרות ולא אונס", אמר אמיר וציטט מדבריו של המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, בדיון בבג"ץ. "עומד נציג המדינה בפני הרכב מורחב ואומר שאין לו אפשרות להאשים באונס, כי יש קושי בראיות, כי חלק מגירסתה של א' שקרית, כי מכתב ראש השנה הוא סופר בעייתי, כי זה מכתב אהבה. מה אומרת לנו התביעה בסיכומים במחוזי? - זה לא מכתב אהבה, זה מכתב תחנונים. ומה ביהמ"ש אומר בפסק הדין? - מכתב תחנונים". אמיר הוסיף וציטט סתירות בעמדת התביעה לגבי אמינותה של א'.
נאור הגיבה: "הם לא אמרו שאין להם ראיות; הם אמרו שיש להם ראיות גבוליות". הסניגור אביגדור פלדמן: "הראיות האלה עברו לצד הוודאות המוחלטת". אמיר: "בכל 30 שנות הקריירה שלי, זה פסק הדין עם הכי הרבה סימני קריאה שראיתי. כל סימני השאלה הפכו לסימני קריאה. הם באו לבית המשפט העליון ועברו נקודה אחרי נקודה, ועל זה אומר בית המשפט שהמדינה הייתה רשאית לשנות את עמדתה?" לטענת אמיר, היועץ המשפטי לממשלה דאז,
מני מזוז, אמר בעצמו שהראיות אינן מלמדות על אונס אלא על מערכת יחסים אחרת.
ארבל: "זה אותו יועץ משפטי שאחר כך החליט להגיש כתב אישום". אמיר: "זה אותו יועץ משפטי - סליחה, גורמים בכירים בלשכת היועץ - שאמרו אחרי ביטול עסקת הטיעון: קצב רוצה מלחמה - הוא יקבל מלחמה. זה משפט נורא". ג'ובראן: "אם לאדוני יש מידע מיהו אותו גורם בכיר, אני רוצה לדעת מי זה". אמיר: "אני לא רוצה לטמון את ראשינו בחול. הייתה ביקורת קשה גם של בית המשפט העליון וגם של בית המשפט המחוזי על התנהלות המדינה". נאור: "מה שאדוני אומר זה שכתב האישום הוגש ממניעים פסולים". אמיר: "אין לי ראיות לזה. אני אומר את מה שיש לי וכבודכם תסיקו את המסקנות".
"השתק שנובע מכך שאין לדבר בשני קולות" ארבל שבה ושאלה, האם המדינה אינה יכולה לקחת את אותן ראיות גבולויות ולהעביר אותן במבחן בית המשפט. אמיר השיב שברמה העקרונית הדבר אפשרי, אך היא מנועה מלעשות זאת לגבי ראיות מסוימות. "ההשתק נובע מכך שאי-אפשר לדבר בשני קולות", טען. "המקרה שלנו מתחדד מפני שהעתירות אילצו את המדינה להתייחס לראיות בבית המשפט, והיא אמרה שכל הראיות סביב א' הן בלתי אפשריות". פלדמן: "המדינה לא אמרה שההוכחות הן גבוליות, אלא שהן חד-משמעיות [נגד אמינותה של א' - א.ל.]". אמיר: "אדם שחי במדינה חופשית ורוצה לסמוך על שליחיו, לא יכול לקבל את העמדה הזאת".
אמיר עבר לדבר על מה שכינה "הלינץ' התקשורתי" שנעשה בקצב. בנקודה זו העירה נאור, כי בעיקרון היא לא פותחת את הקלסרים עבי הכרס של קטעי העיתונות שהגישה ההגנה, שכן אין ההגנה יכולה לטעון שבית המשפט מושפע מהתקשורת ובמקביל להציף אותו בקטעי העיתונות. "בית המשפט חי בתוך עמו והוא יודע מה קורה", הוסיפה.
אמיר השיב, כי הוא מוכן לקבל את ההערה לגבי כמות החומר (שמונה קלסרים), אך המשיך בהסבר לדוגמה: "שלי יחימוביץ' עשתה מעשים שלא ייעשו. רק חבר כנסת יכול לעשות כאלה דברים. מי שמה אותה להיות גם החוקרת, גם התובעת, גם השופטת וגם התליין? היא נפגשה עם עדים בזמן החקירה. רציתי שבית המשפט יראה את אלף הראיונות שלה, את היכולת הבלתי רגילה שלה לשלוט במדיה. רציתי שיראו איך דמות מגיעה למשפט בלי חזקת חפות, איך מזהמים את הראיות". הוא טען, כי אין כל אפשרות לקבל את דברי שופטי המחוזי, לפיהם לא היו ערים לפרסומים בפרשה.
לדברי אמיר, התקשורת חרגה מכל הכללים בפרשה זו. "מה א' מתראיינת כל היום? מה עיתון עושה בדיקות פוליגרף? אלו הבלי הבלים ורעות רוח. כל הפרסומים שיצאו מהמשטרה על האנס עוד הרבה לפני שהוחלט על כתב האישום. אלה דברים שלא ייאמנו, שיוצאים עם הכרזות עוד לפני שקיבלו החלטות. כאשר היועץ המשפטי לממשלה אומר שאין עלילה - מה יגיד החוקר בתחנה? איזה סיכוי הוגן נשאר למר קצב?".
אמיר תקף את הסימטריה שיצר בית המשפט המחוזי בין ההדלפות מצד התביעה לבין תגובתו התקשורתית של קצב: "זאת מלחמה שערה? אנחנו עומדים לבד מול גלי צונאמי ששוטפים אותנו במשך שנים, ומדי פעם מנסים לתקוע אצבע קטנה ורזה בתוך השיטפון זה. לא מצאנו אדם אחד שיבוא ויגיד: השתגעתם, רדו מהגג, תנו לו לנהל משפט הוגן. אחרי כזה פרסום - הוא היה מרשיע את עצמו. זה תהליך משחית והרסני. כולם צריכים לתת דין וחשבון על מה שהתרחש כאן".
"תשובה מקוממת שגורמת לכאב בטן" אמיר התייחס לתקליטור של 1,500 קבצים של חומר החקירה שדלף לתקשורת, וטען שהיו בו קבצים שכלל לא הוגשו להגנה. "אנחנו פונים פעם אחר פעם ליועץ המשפטי, גם למני מזוז וגם ל
יהודה וינשטיין, ומבקשים שיחקרו את ההדלפה הזאת. כל פעם זו אותה תשובה מקוממת שגורמת לכאב בטן: אנחנו שותפים לדעתכם שמדובר בתופעה חמורה, אבל אין חקירה. הצענו להיחקר בעצמנו - וכלום. בסוף עתרנו לבג"ץ וההחלטה הייתה שנעביר למדינה את שמו של הגוף התקשורתי שממנו זה הגיע אלינו, ואז יפתחו בחקירה. מה אני, סוכן סמוי של המשטרה? מי שלא רצה חקירה משטרתית, ידע למה הוא לא רוצה אותה. לפני כשנה העברנו את הפרטים המלאים. מה קרה מאז? - עדיין אין חקירת משטרה.
"ביוני השנה אנחנו מקבלים מכתב מעוזרת היועץ המשפטי לממשלה, כי היועץ ביקש מהמשטרה לקיים בדיקה שאחרי שממצאיה יובאו בפניו הוא יחליט האם לפתוח בחקירה. אם להיות חשדני, זה יוצא בדיוק לפני הדיון [בערעור - א.ל.]".
