חשיפה: הוזהרו, ידעו וטייחו

מינויו של יורם דנציגר לכהונת שופט בית המשפט העליון היה עשוי להימנע, לו רק היו הגורמים המוסמכים שקיבלו מידע על מעשיו המושחתים של דנציגר עם ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני מטפלים במידע כדבעי, מביאים זאת לידיעת הוועדה לבחירת שופטים, ומעבירים לגורמי החקירה בזמן. כך מתברר ממידע שהובא ל-News1 ועיקרו: התכתבויות שערך עו"ד אלי יריב, החבר במועצת העיר בת ים, עם כמה גורמים במערכת המשפטית. המידע שלהלן אותו אנו חושפים לראשונה ב-News1 מעיד על רשלנות חמורה, עצימת עיניים וכשל מערכתי חמור ביותר מצד הגורמים האמונים לפעול על-פי החוק, ולסכל, מבעוד מועד, מינויים של אנשים בלתי ראויים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. המידע על מעשיהם המושחתים של שלמה לחיאני ויורם דנציגר הובא לידיעתם כבר ב-2005 וגם לאחר מכן. בעלי התפקידים המרכזיים שקיבלו את המידע הם: דניאל פרידמן, שר המשפטים דאז; שרית דנה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; והשופט (בדימ.) ורדימוס זילר, המכהן כיו"ר הוועדה למניעת ניגודי עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. למרות זאת לא טופלו פניותיו כדבעי. אלי יריב שיגר בזמנו העתקי מכתבים גם למנכ"ל משרד הפנים, למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, ולעו"ד אליעד שרגא יו"ר התנועה לאיכות השלטון, בתקווה שאלה ייפעלו להאצת הטיפול. אך תקוותו נכזבה. מתברר, כי בעלי התפקידים הנ"ל (פרידמן, שרית דנה וזילר), לא התריעו גם כאשר עמדה על הפרק מועמדות דנציגר לבית המשפט העליון, ואף לא טרחו להפנות את המידע שהובא לידיעתם אל גורמי החקירה הרלוונטיים, גם כאשר נמסר להם מפורשות מידע פרטני ולפיו מעשיהם של לחיאני ודנציגר שבוצעו תוך ניגוד עניינים חמור מהווים עבירה פלילית. לדברים ניכרת חומרה מיוחדת בשל זאת שפרידמן הוא האיש שדחף בזמנו למינויו של דנציגר לבית המשפט העליון, מהלך שהושלם ב-2007. אחת הפניות המרכזיות הוגשו על-ידי יריב ביום 10.07.05. במכתבו ציין יריב (ציטוט): ראש עיריית בת ים החל להעסיק את משרדו של עו"ד דנציגר קלגסבלד כעורכי דין חיצוניים לעיריית בת ים וזאת נוסף ליועץ המשפטי לעירייה ולמספר עו"ד חיצוניים המשרתים את העירייה: א) משרד זה, דנציגר קלגסבלד, ייצג את ראש העירייה בעסקיו הפרטיים וכמו-כן ייצג אותו ואת חברתו בבקשה לכינוס נכסים שהגיש נגדו בנק המזרחי בגין חובותיו לבנק שנאמדו בעשרות מיליוני שקלים. זאת ועוד, משרד זה השתתף בכל הדיונים בבית המשפט בתיק זה. ב) משרד זה ייצג חברות וקבלנים שתבעו את עיריית בת ים בעניינים שונים, לרבות אי-זכייה במכרזים. ג) בהיותו יועץ חיצוני משפטי לעיריית בת ים, הופך משרד זה לבא-כוח של הרשות המקומית. [...] מבקר המדינה, בדוחות הביקורת השונים, התריע על התופעה הבלתי נסבלת של מצב עבודות על-חשבון הציבור למקורבים שיש להן משום השחתת המינהל הציבורי ודוגמאות אלו שפורטו לעיל נופלות בהגדרה של קידום אינטרסים למקורבים. מבקר המדינה השיב ב-11 ביולי 2005 ליריב ואישר קבלת עותק המכתב, אך לא ברור מדוע לא קידם בזמנו, במהירות הראויה, העברת המידע למשטרה. בינואר 2006 הועברה תלונתו של אלי יריב על-ידי מרכזת הוועדה למניעת ניגודי עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (בראשה עומד עו"ד מליכאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה), לבדיקת היועץ המשפטי למשרד הפנים, עו"ד יהודה זמרת. העברת התלונה נעשתה על-פי החלטת יו"ר הוועדה. אלי יריב פנה שוב ב-13.06.06 אל שר המשפטים דניאל פרידמן - אותו פרידמן שדחף כידוע למינויו של דנציגר לבית המשפט העליון, והלין בפניו כי פנייתו בעניין דנציגר-לחיאני אינה מטופלת כדבעי. במכתב מטעם הוועדה עליו חתומה עו"ד יעל אחילאה, מרכזת הוועדה, נאמר (ציטוט): הוועדה סבורה כי אין מקום שרשויות מקומיות יתקשרו בחוזים לקבלת שירותים עם גורמים הקשורים בחוזים למתן שירותים לחברי מועצה, ובפרט ראשי רשויות וסגניהם... הוועדה סבורה, כי מצב כזה מעורר חשש, כי קבלנים יהיו מעוניינים להתקשר עם חברי מועצה או ראשי רשויות ואפילו במחיר מוזל, משום שיהיו מעוניינים להמשיך או להרחיב את היקפה של ההתקשרות בינם לבין הרשות המקומית בה מכהן אותו נבחר, והיכרות עסקית ואישית עם הנבחרים באותה רשות יכולה לסייע להם לקדם את עסקיהם עם הרשות. [...] הדברים נכונים במיוחד לגבי ראשי רשויות, הנושאים באחריות להתנהלותה השוטפת של הרשות ומרכזים בידיים את רוב סמכויות הביצוע ברשות. יו"ר הוועדה לחיוב אישי השופט (בדימ.) ורדימוס זילר קיבל גם הוא דוח חיוב אישי כלפי ראש עיריית בת ים ואחרים. בדוח צויינו מפורשות קשריו העסקיים של לחיאני עם השופט דנציגר, ועל כספים שהועברו מעיריית בת ים למשרדו של דנציגר. למרות זאת, מעת הגשת הדוח ב-2007 ועד עתה לא סיים זילר את הטיפול בדוח.

כאמור לעיל, המידע הובא לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר. אישים אלה אמורים היו לפעול לבירור הפרשה. למרות זאת, הם נתנו ידם לטיוח המידע. מחמת רשלנותם החמורה לא נמנע, מבעוד מועד, מינויו של דנציגר לבית המשפט העליון.

נסיבות פרישתו של דנציגר, שנאלץ בסופו של דבר לפרוש לאחר החקירה שנפתחה בעקבות החשיפות ב-News1, גרמו נזק עצום לבית המשפט העליון. דבר זה אירע, בין היתר, בגלל אותם אישים שלא מילאו חובתם. מעבר למיצוי הדין עם דנציגר - אם אכן ביצע את העבירות בהן הוא חשוד - גם סוגייה זו צריכה להיבדק באופן מעמיק.