צה"ל משנה גרסה: ליבסקינד ביצע 37 ימ"מים בעשור

לדברי ליבסקינד, בנתונים שהציג משרד הביטחון על כך שבשנים 2010-2000 ביצע 37 ימי מילואים בלבד ישנה הנחה מוּבְנה שמדובר בחייל שממעט להגיע לשירות, אך קיימות כמה הטעיות, אותן מכנה ליבסקינד "מניפולציה מכוערת ומרגיזה נורא":

• מספר ימי המילואים בהם שירת ליבסקינד אינו רלוונטי לעובדה שלא זומן בעקבות פרסום הכתבה;

• לא ליבסקינד קובע את הימים בהם הוא יזומן לשירות. הוא התייצב ביחידה בכל עת שנקרא, לרבות כאמור לחמישה ימים בהתנדבות;

• מדוע נבחר דווקא עשור, ולא כלל התקופה בה שירת במילואים?

• מדוע לא צוינו שתי עובדות חשובות - (1) בתחילת אותו עשור מיעט הצבא לזמן אנשי מילואים; (2) מאז דצמבר 2008 לא זומן ליבסקינד למילואים בגלל אותו תחקיר.

ליבסקינד הוא יליד מאי 1970. בדצמבר 2008, המועד בו הוחלט להפסיק לקרוא לו למילואים, היה בן 38 וחצי. מילואים מסתיימים באופן רשמי בגיל 40, אך בשל החשיבות שיש בניסיון של החיילים המשרתים ביחידת המודיעין הקטנה אליה השתייך, ניתן היה למצוא בה גם מילואימניקים בשנות החמישים ואף השישים לחייהם. את ערב הענקת תעודת הפטור אשר נערך בטקס במצודת יואב, מתאר ליבסקינד כ"משפיל". נכחו בו כשלושים חיילים מיחידות שונות, כאשר כל אחד מהם קיבל תעודת הוקרה מנציג ששלחה היחידה. "כל יחידה שלחה קצינים בדרגות שונות - אלופי-משנה, סגני-אלוף ורס"רים - ורק אני קיבלתי את התעודה מידי רב-סרן שאינה מיחידתי שמסרה לי את התעודה כי ביקשו ממנה. היחידה שלי לא טרחה לשלוח אפילו טוראי שיעניק לי את התעודה".

חודשים ספורים אחר-כך קיבל ליבסקינד מסרון מחבר ליחידה ובו נכתב "נפגשים מחר?", ורק כך התברר לו שיחידתו גויסה למילואים בלעדיו, לצורך יום עידכון למילואימניקים. החברים ביחידה כבר דיברו על כך שמדובר בנקמה על פרסום התחקיר. בהמשך, טוען ליבסקינד ששוחח עם בעל תפקיד ותיק ביחידתו וביקש לברר עימו מדוע לא נקרא למילואים. הגורם שאל אותו: "אינך יודע או שאתה עושה עצמך כזה?". ליבסקינד העמיד פני תם, וכך "חלב" את המידע ולפיו קיימת הנחיה שלא לזמנו. ב"מוסף שבת" של מעריב, סיפר ליבסקינד בעיתון לראשונה את פרטי המעשה.

ליבסקינד היה למעשה איש המילואים הכי ותיק ביחידת המודיעין הדרומית, ושירת בה מאז שירותו הסדיר בשנת 1989 ועד שנת 2008. מדובר ביחידה קטנה, שבשנות התשעים זימנה אנשי מילואים לתקופות שנעו בין 24 ל-30 יום בשנה. עד שנת 2006 מיעט צה"ל בכלל ויחידה זו בפרט לקרוא לאנשי מילואים, ורק הטלטלה שעבר הצבא בעקבות מלחמת לבנון השנייה והביקורת בעקבותיה גרמו שינוי בתפישה. בשנה וחצי שקדמו למבצע עופרת יצוקה זומן ליבסקינד ארבע פעמים לתקופות קצרות והגיע לכולן. תקופות אלה, שנועדו להכין את היחידה לקראת המבצע, הסתכמו ב-11 יום:

• 22.2.07 - יום אחד

• 25.3.07 - חמישה ימים (קריאה חריגה לשירות בהתנדבות)

• 16.3.08 - ארבעה ימים

• 3.12.08 - יום אחד

מבצע עופרת יצוקה החל בצהרי יום שבת, כאשר ביום שישי בשבוע שאחריו עודכן ליבסקינד על כך שהוא, יחד עם שניים נוספים מיחידתו, עשוי להיקרא להגיע בשבת ליחידה בצו 8. שבוע לפני כן, ביום שישי שקדם למבצע, פורסמה במעריב כתבת התחקיר של ליבסקינד על אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט. ליבסקינד נקרא במוצאי השבת בצו 8, וכעבור רבע שעה התקשר כדי לברר פרט טכני - האם עליו להתייצב ביחידה בבאר-שבע או בשטח. הוא התבקש להמתין על הקו, ואז נמסרה לו הודעה מראש הענף שהצו 8 בוטל וכי אין צורך שיגיע. כאשר ניסה לתהות על פשר הביטול, אמר לו הקצין שהוא עסוק וכי ידבר איתו בהמשך. לליבסקינד, שיודע כי חמ"ל המודיעין נמצא במרחק נגיעה מחמ"ל אלוף הפיקוד, הייתה תחושה לא טובה באשר למתרחש. ביום ראשון בבוקר הוא התקשר לקצין המילואים שהקפיץ אותו ביום שישי, והלה אישר בפניו כי אכן שובץ להגיע בצו 8 בשבת, אך סגן קצין המודיעין של הפיקוד - קצין בדרגת סגן-אלוף שכלל לא הכיר אותו אישית, לנוכח העובדה שהצטרף רק חודש לפני - דרש שלא לקרוא לליבסקינד. במהלך השבת התעניין אותו קצין בשמות הקרואים, וכאשר שמע שליבסקינד ביניהם טען כי הדבר יגרום בעיות ולכן אין לזמנו בשום פנים ואופן. ליבסקינד אומר שסיפר זאת לעורכים בעיתון, והללו הציעו לו לפרסם את הנושא. הוא סירב הן משום שמדובר במלחמה והן מתוך הבנה שפרסום העניין יגרום לפרימת הקשר ההדוק שישנו בינו ליחידה, שהייתה חלק מחייו בשני העשורים שקדמו לתקרית. אחרי סיום מבצע עופרת יצוקה, הרים ליבסקינד טלפון לאותו סגן קמ"ן שהכחיש בפניו את המדובר, ודחה אותו כמה פעמים בנימוקים כאלה ואחרים.

השלב הבא היה הודאה מצד צה"ל. תא"ל צביקה פוגל, שהיה חברו ויד ימינו במבצע עופרת יצוקה של גלנט, הודה בפה מלא כי אי-זימונו למילואים של ליבסקינד הוא תוצאה של הכתבה. הוא אמר את הדברים בראיון לזאב קם ברדיו "גלי ישראל". כאשר התעמת בנושא מול ליבסקינד, במשדר "פוליטיקה" בערוץ הראשון, אמר כי מדובר למעשה בפקוד שלא היה מרוצה מהאלוף, ולכן בחר לפעול נגדו בדרך של פרסום התחקיר. ליבסקינד מצידו דחה את הנאמר בתוקף וטען כי מדובר באמירה הזויה. מועצת העיתונות שמעה על העניין, קיימה דיון ובסופו פרסמה גינוי לצבא, לאחר שלא שלח איש שייצג אותו בדיון. צה"ל ניסה לתקן את הרושם שנוצר, ושלח את ראש אכ"א דאז, אלוף אבי זמיר, להשמיע את טענותיו בפני המועצה. זמיר אמר בדיון כי בחמש השנים האחרונות לא ביצע ליבסקינד מילואים. ליבסקינד שמע זאת וכשהוא נרתח כולו, הטיח כלפיו: "אתה משקר!". זמיר אמר כי זה מה שמופיע במחשב הצה"לי וכי הוא עומד מאחורי הדברים. ליבסקינד לא ויתר, ואמר לו כי אם לא יחזור בו בתוך 24 שעות, יגיש נגדו תביעת דיבה. התוצאה לא איחרה לבוא. זמיר אומנם לא התנצל, אך שלח מכתב תיקון לנשיאת המועצה דליה דורנר, ובו ביקש לתקן את הנתונים השגויים שמסר.