משרד הפנים טיפל בצורה לקויה בבקשתו של אדם למקלט בישראל, ופרקליטות מחוז תל אביב הגנה על פעילותו בצורה בלתי ראויה. כך קובע (14.8.11) שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
רמי אמיר.
ג'ון פאבר קינטרו הרננדז, אזרח קולומביה בן 33, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים, נעצר וביקש מעמד של פליט אך בקשתו נדחתה. אמו, רוזה מריה הרננדז-גוטיירז, שוהה בישראל מספר שנים לפי הזמנת המשטרה, בהיותה עדה חיונית ומרכזית בתיק פלילי העוסק בפרשיית פשע בינלאומית, שקודקודיה בישראל ובקולומביה, ועניינה בזיוף מסמכים בקשר לבקשות מקלט מדיני.
בשנת 2009 הותקף הרננדז בידי אלמונים בעיר מונטנגרו שבקולומביה, איבד את הכרתו ואושפז. בעקבות זאת, נמלט מקולומביה והצטרף לאמו בארץ. אחיו הצעיר נמלט מאותן סיבות מארצו ועבר לארגנטינה. בערעורו לבית המשפט על החלטת משרד הפנים טען הרננדז, כי הוא זכאי למקלט בשל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת - משפחת אמו. פחד זה, טען, מושתת על מעורבותה בהפללת ארגון פשע, האיומים שהופנו בשל כך כלפיה וכלפיו, ומימוש האיום ע"י תקיפה ברוטאלית שעבר. עוד טען, כי השלטונות בקולומביה אינם מסוגלים להגן עליו.
מימון חתם בלי לקבל את התיק אמיר החליט להתערב בהחלטתו של משרד הפנים לאחר שהצביע על ליקויים קשים בדרך בה התקבלה. בדיון התברר, כי מנכ"ל המשרד דאז, גבי מימון, חתם על ההחלטה ב-6.6.2010 - יום אחד לפני שתיקו של הרננדז הועבר אליו. למחרת שב וחתם על אותה החלטה, ללא כל נימוק. לדעת אמיר, זהו אישור למסקנה "שההחלטות לדחות את בקשת העותר למקלט ניתנו באופן לא-תקין, בשרירות לב ומשיקולים זרים, כאשר המטרה מסומנת מראש".
עוד מצביע אמיר על כך שהוועדה המייעצת למשרד הפנים פעלה באותה עת ללא יו"ר, שהוא איש ציבור - שופט בדימוס או משפטן שאינו עובד מדינה. לדברי אמיר, "לנוכח רגישות הענין והמקצועיות הכרוכה בו, יש חשיבות מוגברת להשתתפות ומעורבות יו"ר הוועדה, שהוא היחיד מבין חבריה שחייב להיות גם משפטן בכיר וגם בלתי תלוי מבחינה מוסדית".
בנקודה זו בפיו של אמיר ביקורת קשה גם על הפרקליטות, אשר טענה, כי אין פגם בפעילותה של הוועדה ללא יו"ר. "טענות אלו, טוב היה להן אלמלא נטענו, ובוודאי שכך מפי פמת"א", הוא אומר. אמיר מצביע על כך שבבג"ץ הסכימה המדינה שיש חשיבות רבה במינוי יו"ר לוועדה, ואין היא יכולה לדבר בשתי לשונות. בנוסף לכך, הוא אומר, המדינה אינה יכולה לסטות מהוראות נוהל, קל וחומר כאשר מדובר - במקרה שלפנינו - בנוהל שקבע היועץ המשפטי לממשלה בתיאום עם נציבות האו"ם לפליטים.
מכאן עובר אמיר לבחינה פרטנית בשאלת זכאותו של הרננדז למקלט וקובע, כי התמלאו כל התנאים לכך. הוא מקבל את טענתו בדבר פחדו מפני רדיפות בקולומביה, ומעיר: "מבקש מקלט, שנמלט מארצו כנרדף, אינו יכול תמיד להגיע לארץ היעד כשהוא מצויד בכל התיעוד הנדרש. יש להלום את מידת הראיות הנדרשות ליכולת הנחזית להציג ראיות כאלו בנסיבות העניין, ומבקש המקלט רשאי ליהנות מהספק. הסטנדרט הראייתי הנדרש ממבקש המקלט אינו מחייב אותו להוכיח את גרסתו מעל ספק סביר. אין הוא נדרש אפילו לעמוד ברמה של מאזן הסתברויות. די לו שיציג גרסה סבירה שאינה קורסת".
במקרה הנוכחי, קובע אמיר, הציג פרננדז תשתית ראייתית מוצקת להצדקת פחדו. הוא מותח ביקורת על המשטרה, שהעלתה טענות כלפי הראיות שהגיש הרננדז - אך בעשותה זאת, ייחסה לו דברים שכלל לא אמר. אמיר גם קובע, כי השתייכות למשפחה אכן מהווה "השתייכות לקבוצה חברתית" המצדיקה מתן מקלט.
האם גם שוטרים נרדפים "על-רקע עברייני"? ביקורת נוספת של אמיר מופנית כלפי טענתו של משרד הפנים, לפיה הרננדז נרדף בארצו "על-רקע פלילי". לדבריו, "לא מדובר, חס וחלילה, בפעולות עברייניות של העותר או של אמו או של מי מבני משפחתם, אלא בפעילות של אמו בסיוע לרשויות החוק נגד כנופיית הזיוף הבינלאומית.
"לשון אחר, בעיני משרד הפנים ובא-כוחו, כאשר אדם נלחם בפשע ומסייע לרשויות החוק במאבקן בפשע, והוא נרדף בשל כך - הרי זו 'רדיפה על-רקע פלילי'. מעניין אם כך יאמרו משרד הפנים וב"כ גם על קציני משטרה ושוטרים, שמנהלים חקירה נגד כנופיית פשע, ומאוימים בשל כך - האם גם איום זה לא יהא בשל עבודתם בשירות החוק אלא 'על-רקע עברייני'?!"
לבסוף קובע אמיר, כי הרננדז אכן אינו יכול לצפות להגנת השלטונות בקולומביה, והא ראיה - שהן לא הציעו לו הגנה לאחר שהותקף בצורה כה קשה. במצב זה, הוא אומר, "אין העותר נדרש לשבת בחוסר מעש ולהמתין לבאות... לא המותקף הוא זה שצריך להציע פתרונות למדינה - עליה להציע לו מיד עם פנייתו את ההגנה האפקטיבית. בענייננו, הרשויות בקולומביה לא הציעו לעותר דבר, ולכן רשאי היה העותר בנסיבות הענין להימלט מיד, ולא להמתין עוד לקבלת עזרה מהמדינה בשל פחדו מהרדיפה".
