ביהמ"ש מגביל ביצוע ניתוח נוסף בזמן הניתוח המקורי

שירותי בריאות כללית תפצה ב-2.1 מיליון חולה שעבר ניתוח במרכז הכירורגי ירושלים השייך לה, וזאת בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הניתוח - שבוצע בלא שהתקבלה הסכמתו מדעת כנדרש. כך קבע (22.8.11) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי. התובע הופנה למרכז הכירורגי לביצוע ניתוח פיסורה בפי הטבעת, ובעקבותיו איבד את השליטה בשרירי פי הטבעת ואינו מסוגל לשלוט בצרכיו. בשל כך תבע פיצוי על אובדן השתכרות, הוצאות נסיעה, סיעוד ועזרה מצד בני משפחתו ונזק לא-ממוני. לדברי דרורי, "כדי שהסכמתו של החולה לטיפול הרפואי תחשב הסכמה מדעת, יש להוכיח כי הוא היה מודע לכל הנתונים הדרושים לו באופן סביר לגיבוש החלטה מושכלת, וכי נמסרו לו על-ידי הרופאים כל הסיכויים והסיכונים הכרוכים באותו טיפול, ולאור מידע זה ניתנה לו האפשרות לשקול את החלופות השונות ולבחור את הטיפול הרצוי לו". במקרה הנדון, הוא קובע, הסיכונים האפשריים אפילו לא נרמזו לחולה בידי הרופאים - ד"ר יעקב רמז שהיפנה אותו לניתוח, והמנתח ד"ר שינפלד. "חובת הגילוי של הסיכויים והסיכונים לכל טיפול רפואי, מוטלת על-פי הדין על הרופא. גם הרופא המוצלח והמוכשר ביותר אינו פטור ממילוי חובותיו על-פי הדין", אומר דרורי. לדברי דרורי, יש שני הסברים אפשריים להימנעות ממסירת המידע: שינפלד לא היה מודע לסיכונים, או התעלם מהם משום שחשב שהם זניחים במיוחד לנוכח נסיונו הרב בניתוחים כאלו. "כל אחת מן ההנחות הללו הינה מדאיגה בפני עצמה, ומהווה התנהלות רשלנית", הוא קובע ומדגיש, כי יש לגלות לחולה אפילו סיכונים זניחים. דרורי קובע: "המשמעות של העדר הגילוי, בהיקפו המלא, לפני ההסכמה המבוקשת מאת החולה, הינה זה: ההסכמה לניתוח, ככל שניתנה, אינה מהווה הסכמה מדעת, כהגדרתו של מונח זה בחוק זכויות החולה. לפיכך, מה שבוצע בגופו של התובע הינו תקיפה או רשלנות, שניהם וכל אחד מהם בנפרד מקימים עילת תביעה בנזיקין של התובע כלפי הנתבעת". עוד נקבע, כי היה אסור לבצע ניתוח להסרת טחורים לאחר שהחולה נתן את הסכמתו (אם בכלל) רק לניתוח פיסורה. דרורי שב ואומר: "כל סיכון לצמיתות, נמוך ככל שיהיה, ושוב, גם אם נמדד באחוזים בודדים (ואפילו בפרומילים, אם הסיכון הוא מוות או נזק רפואי חמור ביותר), מחייב את הרופא המנתח ליידע את החולה בסיכון, ולבקש הסכמתו לנשיאה בסיכון זה" - מה שלא נעשה במקרה הנדון לגבי ניתוח הטחורים. ניתן לבצע ניתוח נוסף, רק אם הוא "הכרחי וחיוני להצלת חייו או בריאותו של התובע". "אין זה מתפקידו של המנתח לקבל החלטה בדבר ההסכמה לניתוח במקומו של החולה. בכל מקום בו עולה שאלה כגון זו, היה על המנתח להמשיך עבודתו אך ורק כפי שהתבקש, מבלי לחרוג לניתוח נוסף. רק לאחר מכן, כאשר יסתיים הניתוח והחולה יתעורר, אז ורק אז, רשאי הרופא המנתח לבקש את אישורו של החולה לניתוח הנוסף טרם ביצועו, ורק אם החולה יסכים לניתוח החדש, יבצע הרופא את הניתוח הנוסף בגופו של החולה", מדגיש דרורי. הוא גם דוחה את טענתה של הכללית, לפיה סביר להניח שהחולה היה מסכים לניתוח הנוסף אילו היה נשאל על כך. דרורי קבע, כי מסכום הפיצוי שיקבל החולה יש להפחית את גמלאות הביטוח הלאומי, המוערכות בשלב זה ב-470,000 שקל. לעומת זאת, תשלם לו הכללית שכר טירחת עו"ד בסך 20% מסכום הפיצויים הסופי, וכן תחזיר לו את ההוצאות בגין הגשת התביעה וניהולה.