"דריכה על אבן שבלטה מהאדמה או נפילה עקב הפרשי גובה במהלך טיול שנערך בחיק הטבע הם סיכונים סבירים שאין להטיל בגינם אחריות בנזיקין. הסיבות לכך נעוצות בעובדה, כי מדובר מצד אחד בסיכונים הטמונים בכל הליכה בחיק הטבע ובסיכונים שאינם יוצרים, בדרך כלל, סכנת פציעה חמורה במיוחד; מצד שני, מדובר בסיכונים שמארגן טיול סביר אינו יכול לנטרל באופן מוחלט". כך אומר שופט בית משפט השלום בצפת,
ערפאת טאהא.
טאהא מוסיף: "לא ניתן לצפות ממארגן טיול בחיק הטבע לעבור במסלול שהינו במהותו מסלול הררי ולהסיר כל אבן וליישר כל מהמורה שבתוך המסלול. דרישה זו אינה סבירה, אינה נדרשת ויישומה יביא להימנעות המורים מלערוך טיולים מעין אלה על-אף שיש אינטרס ציבורי רב בעריכת טיולים בחיק הטבע לאור הערך החינוכי הרב הטמון בהם".
לדברי טאהא, "השתתפות בטיול בית-ספרי טומנת בחובה סיכונים סבירים שאינם מטילים אחריות בנזיקין, וסיכונים בלתי סבירים, שכן יש להטיל בגינם אחריות. בקביעה אם סיכון הינו סיכון סביר או בלתי סביר יש לתת את הדעת, בין היתר, לחומרת הפציעה שעלולה להיגרם למשתתף בטיול, לחומרת הסיכון, היכולת לנטרל את הסיכון באמצעים סבירים ועד כמה היה המשתתף מודע לסיכון".
הדברים כלולים בפסק דין, בו דחה טאהא (21.8.11) את תביעתו של אדם שנפצע בשנת 1999 בטיול של בית הספר "גמלא" בנחל זוויתן בגולן. התובע, שהיה בן תשע בזמן הטיול, טען שהחליק על אבן, נפל אחורנית ונותר נכה לצמיתות. הוא טען שהמדינה התרשלה בכך שהטיול נערך במסלול שנועד לבני 12 ומעלה, ובכך שלא נקטה באמצעי הזהירות המתחייבים.
טאהא אומר, כי לתביעה לא צורפו תמונות שיאפשרו להתרשם ממקום התאונה, וכי לא הובאה כל ראיה - פרט לציטוט מתוך אתר החברה להגנת הטבע - בדבר התאמת המסלול לגילאים מסוימים. הוא העדיף את עדותו של המורה שארגן את הטיול, שרון חסדאי, לפיה הילדים לא הלכו במסלול כולו, וכי הקטע שנבחר מתאים גם לבני תשע.
בדחותו את הטענה בדבר היעדר פיקוח מספיק על הילדים, אומר טאהא: "לא ברור באיזה אמצעי בטיחות צריכה הייתה הנתבעת לנקוט בנסיבות העניין וכיצד פיקוח כזה או אחר יכול היה למנוע את התרחשות האירוע. מדובר בהחלקה במהלך הליכה במסלול מסומן, אירוע שהינו בבחינת אירוע ספונטני ובלתי צפוי שלא ניתן למנוע אותו בפיקוח הדוק ככל שיהיה. התובע לא נפגע עקב דחיפות שהיו בקרב התלמידים או דחיסות במספר הילדים, או בשל חריגה מהמסלול המסומן, אלא עקב החלקה על אבן במסלול המסומן. אירוע זה יכול היה להתרחש גם אם המורים היו מסתכלים על התובע באותו רגע ממש בו הוא החליק, וגם אם המורה המשגיח היה צמוד אליו ובקשר עין עימו".
