הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, בראשות פרופסור מנואל טרכטנברג, קיימה (יום ד', 31.8.11) את הדיון השביעי והאחרון מתוך סדרה של מפגשים פומביים לשמיעת הצעות ורעיונות מהציבור.
במפגש שהתקיים היום השתתפו כ-40 איש מכ-20 מאהלים מרחבי הארץ. בין השאר נכחו בדיון יושבים ממאהלי מטולה, רמת השרון, תל אביב, רמת-גן, אופקים ואילת. עם זאת, מובילי המחאה הראשונים מהמאהל התל אביבי לא השתתפו.
אל הוועדה הגיעו עד למועד קבלת הבקשות כ-1394 פניות: 82% מהם מאזרחים פרטיים, 7% מאנשי מקצוע, 10% מארגונים ו-1% מנבחרי ציבור. מרבית הפניות התמקדו בנושאי הדיור, השירותים החברתיים והמיסוי. בפני הוועדה הופיעו מאז הדיון הראשון כ-110 דוברים, חלקם דוברים פרטיים וחלקם נציגי ארגונים כלכליים, מכוני מחקר, עמותות ומגזרים בחברה הישראלית.
בפתח הדיון התייחס טרכטנברג לביקורת שהוטחה כלפי מנהיגי המחאה וגם על הביקורת שנשמעה כלפיו על-ידי אחת ממנהיגות המחאה, דפני ליף. טרכטנברג אמר כי "בדיאלוג הלא מובנה שהתרחש גם על דפי העיתונות נזרקו דברים לחלל האוויר, ובין היתר הייתה ביקורת על כמה ממנהיגי המחאה. אני רוצה להגיד לכם, צר לי על הביקורת הזאת, גם כשביקורת כזאת באה כלפי דברים שהוטחו כלפי. למה צר לי על זה? כי בואו נחשוב רגע מה קרה פה. יש כמה צעירים שהדבר הזה נפל עליהם בהפתעה גמורה. הם לא מנהיגים מקצועיים, הם לא עשו בית ספר למנהיגות, הם לא השתתפו שנים בפוליטיקה ובתקשורת. מאיפה שידעו איך לנהל מהפכה כזאת פרפקט? ואלו שעברו והשתפשפו לא עושים טעויות? אנחנו, האנשים הבוגרים שלמדנו לא עושים טעויות? אני רשמתי שורה ארוכה של טעויות שאני עשיתי בשבועות האחרונים. צריך להתבייש בזה? כולנו בתהליך של התנהלות ציבורית, של מציאת פתרונות. בואו נהיה easy מה שנקרא, אחד עם השני".
בסיום הדיון, אמר טרכטנברג כי הוועדה תיכנס כעת לתקופה של עבודה מאומצת והתחייב לפרסום דוח עוד לפני החגים. "תנו לנו כמה ימי חסד, לא חצי שנה. אמרנו, ואני חוזר, לפני החגים יהיה דוח על השולחן", אמר.
הוא סיכם ואמר: "לא כרבים מכם, אני בחרתי לחיות במדינה הזאת. בגיל צעיר קמתי וארזתי ובאתי לכאן. לא נולדתי כאן ולא גירשו אותי משום מקום ולא ברחתי מרדיפה אלא באתי מתוך אמונה שזו המולדת שלנו וכאן צריכה לקום לא רק מדינת ישראל אלא גם מדינה למופת. ואת המופת שכחנו. וזו העת להחזיר את המופת לעצמנו".
