שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, נותן אמון מלא בעדותו של יוחאי יעיש, אמרגנו של הזמר קובי פרץ. יעיש היה עד מדינה בפרשה המרכזית בכתב האישום נגד
דודו ואנונו.
הסניגור, עו"ד ליאור אפשטיין, טען, כי מדובר בעבריין מס מועד שהעלים הכנסות של מיליוני שקלים, עד מדינה המטופל על-ידי תרופות פסיכיאטריות, עד המעורה באולם הפשע, כמו בכך שהציע לרן הדר (האיש שעימו רקם ואנונו את המזימה לקבל "
לקוחות" שיטפל בענייניהם תמורת שוחד) לטפל בבעיותיו על-ידי עבריינים.
רוזן מציין, כי העובדה שמדובר בעד מדינה אכן מחייבת זהירות יתרה, אך האירועים המרכזיים אותם תיאר - זכו לתימוכין בעדויות אחרות, כולל אלו של ואנונו עצמו. לדבריו, "יעיש לא ביקש בעדותו להקהות מחומרת פועלו. יוחאי יעיש סיפר על רצונו לשלם תשלומים ב'שחור', כמו גם, הסכמתו להשתתף במניפולציות שונות במגמה ליישר קו ולהמשיך הלאה בעיסוקיו גם אם הדבר כרוך במתת אסור ו/או אי מסירת כל האמת בחקירתו במשטרה (קודם חתימת הסכם עד המדינה)... לא מדובר בעֵד שגמר אומר לפגוע בנאשם ויהי מה".
מוגמי העיד לאחר שהבין שמעשיו נחשפו לעומת זאת, מותח רוזן ביקורת על יואל מוגמי, מי שהיה פעיל בליכוד, עבר לקדימה ושימש כיועץ למנכ"ל המפלגה, משה שחורי. הוא מתאר אותו למעשה כ"מאכער" המפעיל את השפעתו הפוליטית: "לא בלי להישען על תפקידו הפוליטי ונגישותו למרכזי כוח במסדרונות משרדי הממשלה, בשל תפקידו הנוכחי ומקומו הקודם במפלגת הליכוד - עשה לביתו בקידום אינטרסים של גופים ומשרדים להם עניין ברשויות".
לדברי רוזן, מוגמי מעורב עד צוואר בפרשות השונות, והוא "מסר עדותו לא בשל חרטתו ולא לאחר שנקפו לבבו. האיש מסר עדותו וסיפר על מעורבותו בשל רצונו להיחלץ מהפרשות, בצורה הפחות גרועה מבחינתו". רוזן מעיר, כי אין פלא שרוב הפרטים עליהם העיד מוגמי אוששו בידי עדים אחרים, כי מלכתחילה הוא הסכים להעיד רק כאשר התברר לו שיש עדויות נגדו.
עם זאת, רוזן מוסיף: "ניתן לציין לטובתו כי משעלה על דוכן העדים נמנע מלהתפתל בעדותו. העד דיבר וסיפר את הידוע לו, גם שנראה היה שהדברים פוגעים בו... קשה לתקוף את יואל מוגמי כמי שבחר ל'העלות מנחה' ולהקריב 'קורבן' עבור סגירת עניינו. ראשית לכל, קודם מסירת עדותו בבית המשפט לא הובטח לו דבר וחצי דבר. שנית, על-פי חלקו, קשה להניח כי במחיר 'עדותו' תגיע הפרקליטות לכלל דעה שראוי שלא להאשימו כנאשם בפרשות הנדונות".
ייתכן שמוגמי יצר את פרשת מימון אך השורה התחתונה של רוזן: "גם משניכר בעד שלא ביקש להקריב את הנאשם כ'קורבן' על-מנת לזכות בחירותו, עדיין עניין לנו בעד שביקש לנער חוצנו מהפרשיות ברצונו לשמור על כבודו ומעמדו הציבורי... מוגמי גילה בעדותו 'גמישות' רעיונית המצביעה על עקלקלתו ההתנהגותית על דוכן העדים. עניין לנו בעד תביעה שקשה להסתמך על עדותו... בחנתי עדותו של יואל מוגמי בזהירות רבה, והגעתי לכלל מסקנה שלא אוכל להסתמך על עדותו, אלא כשזו נתמכת בעדות ו/או בראיה אחרת".
רוזן מרחיב בנוגע למוגמי גם בדונו באישום הנוגע לקובי מימון. הוא אומר, כי קיימת האפשרות - שהיא הנוחה יותר מאשר שמדובר בבקשה של ואנונו לשוחד ממימון - לפיה מוגמי "יזם ופנה אל קובי מימון בהצעה לתשלום שוחד מבלי ששמע דבר בעניין זה מהנאשם קודם לכן. יואל מוגמי, על-פי דרך פעולה אפשרית זו, ביקש להניח עסקה מוכנה ומושלמת בפני הנאשם. אבל, משנדחתה עסקת השוחד על-ידי קובי מימון, חדל מפעילותו בנושא". בשל קיומה של אפשרות זו, זוכה ואנונו מחמת הספק בפרשת מימון.
