אישה שהגישה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) תלונת שווא נגד שוטר, תפצה אותו ב-6,000 שקל. כך קבע (31.8.11) שופט בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, אייל דורון.
השוטר יוסי יקירי בא בנובמבר 2006 לבצע חיפוש ומעצר בביתה של ויקטוריה מייזלס, אך זו התנגדה, סטרה ליקירי, קרעה את חולצתו ודרשה ממנו צו חתום בידי שופט. למרות שסבר שאין צורך בכך, השיג יקירי את הצו וביצע את החיפוש והמעצר (נעצרה בת-זוגו של בנה של מייזלס). ביוני 2010 הודתה מייזלס בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובתקיפת שוטר במילוי תפקידו.
יום למחרת האירועים בביתה, זימן יקירי את מייזלס לחקירה בשל מעשיה נגדו. מייזלס הגיעה לחקירה רק בתחילת דצמבר, ובבית המשפט התברר שבאותו יום הגישה את התלונה נגד יקירי. מייזלס טענה שיקירי הוא שתקף אותה וגרם לה לחבלות. התיק נסגר מחוסר ראיות במרס 2008, וכעבור חודשיים התקבל ערעורו של יקירי והוא נסגר מחוסר אשמה.
יקירי תבע ממייזלס פיצוי של 10,000 שקל על הנזק הלא-ממוני שגרמה לו תלונתה. דורון קיבל את התביעה לאחר שקבע, כי הוכח שמדובר היה בתלונה כוזבת שהוגשה בידיעה שהיא כוזבת. הוא הגיע למסקנה זו בעיקר לנוכח לוח הזמנים של האירועים, ממנו עלה שהתלונה הוגשה שלושה שבועות לאחר ה"תקיפה" הנטענת ורק לאחר שיקירי זימן את מייזלס לחקירה. דורון מוסיף, כי הרשעתה של מייזלס מהווה ראיה חלוטה לכך שהיא אשר תקפה את יקירי.
ברמה העקרונית, מדגיש דורון: "שונים פני הדברים בין מצב בו מדובר בתלונה כנה שהוגשה ללא בדיקת החשדות והתבררה בדיעבד כתלונה שאין בה ממש, ובין מצב בו מדובר בתלונת שווא מכוונת, דהיינו כאשר המתלונן יודע כי אין בה ממש". במקרה הראשון, יכול בית המשפט - משיקולים של מדיניות משפטית - לקבוע שאין מקום לחייב את המתלונן בפיצוי לנשוא התלונה. לעומת זאת, במקרה השני בחינת שיקולי המדיניות כמעט ואינה קיימת. מאחר שתלונתה של מייזלס הייתה כוזבת ביודעין, היא חויבה לפצות את יקירי.
