בית המשפט העליון דחה (יום ד', 14.9.11) את ערעורו של שלמה שרעבי, כבאי לשעבר שאנס ילדה בת 12 ונדון ל-16 שנות מאסר. האונס בוצע בשנת 2003 בעת ששרעבי היה במשמרת בתחנת כיבוי האש, בעיר ששמה נאסר לפרסום, ויצא להפסקה. הוא גם חויב לפצות את קורבנו ב-100,000 שקל.
בערעורו טען שרעבי, כי אין ודאות בדבר זיהויו כאנס; כי היה בתפקיד בשעת האונס; כי מעדותה של הילדה כלל לא בטוח שנאנסה; וכי הוא סובל מאין-אונות שלא אפשרה לו לבצע את האונס. השופטת
אסתר חיות דחתה את כל הטענות, ואימצה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. היא קבעה, שאין זה מן המקרים הנדירים בהם תתערב ערכאת ערעור בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, ולצד זאת ניתחה את טענותיו של שרעבי והסבירה מדוע אין לקבל אותן.
שרעבי ערער גם על חומרת העונש, וגם ערעור זה נדחה. חיות ציינה, כי אומנם מדובר בעונש כבד, אך ביהמ"ש העליון "עמד בפסיקתו לא אחת על חומרתן המיוחדת של עבירות מין ועל כך שהן מחייבות תגובה עונשית הולמת אשר תבטא את הסלידה החברתית ממעשים אלה ותוקיע את מבצעיהן".
חיות מוסיפה: "חומרה יתרה נודעת לעבירות מין בקטינים, נוכח פער הכוחות הקיים בנסיבות אלה בין נפגע העבירה ובין מבצעה, אותה מנצל המבצע על-מנת להוציא לפועל את זממו ולספק את יצריו... השיקולים המרכזיים בענישת עברייני מין בכלל ועברייני מין שביצעו עבירות בקטינים בפרט הם, אפוא, שיקולי גמול והרתעה והצורך ליתן ביטוי הולם לחומרת המעשים ולסלידה שהם מעוררים".