חוויית האבל של ילדים ובני נוער לאחר מותו של הורה מתפוגגת עם הזמן אצל רובם, אך חלק מהם סובלים מחווית אבל מורכבת וממושכת יותר שעלולה לגרום לדיכאון ולשבש את התפקוד הנורמלי. אלו ממצאי מחקר חדש.
חוקרים בדקו 182 ילדים ובני נוער בגילאים 18-7, שאחד מהוריהם מת כתוצאה מהתאבדות, מגורמים טבעיים פתאומיים או מפגיעה בלתי צפויה. מעקבים לאורך שנה ולאורך שנתיים נעשו ל-165 ול-141 מהמשתתפים, בהתאמה.
החוקרים - מהמוסד הפסיכיאטרי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג.
אצל 59% מהילדים ומבני הנוער, רמת האבל ירדה בצורה משמעותית 12-9 חודשים לאחר מותו של ההורה ואז נשארה נמוכה. אצל 31% מהצעירים, רמת האבל עלתה לאחר כתשעה חודשים ואז ירדה בהדרגתיות לאורך שלושים ושלושה חודשים. בקרב 10% מהמשתתפים, רמת האבל הייתה גבוהה לאחר תשעה חודשים ונשארה גבוהה גם שלושים ושלושה חודשים לאחר שההורה מת.
החוקרים גילו כי רמה גבוהה של אבל נמצאה קשורה למוות של הורה כתוצאה מפגיעה מקרית ולרמה גבוהה של דיכאון (על סמך דיווח עצמי) לאחר תשעה חודשים.
הם גילו גם כי 10% מהצעירים עם רמה גבוהה של אבל שלא ירדה בצורה משמעותית אחרי שלושים ושלושה חודשים נטו לסבול מקושי תפקודי תשעה חודשים לאחר מות ההורה, מהיסטוריה קודמת של דיכאון, ומהפרעת לחץ פוסט-טראומתית חדשה.
דיכאון היה שכיח יותר בקרב ילדים ובני נוער אצלם ההורה שנותר סבל מאבל מורכב או ממושך, אם הרגישו שאחרים אחראים למותו של ההורה, או אם חוו אירועים קשים אחרים בחיים מאז מותו של ההורה.
ממצאי המחקר פורסמו ב-Archives of General Psychiatry.
לדברי החוקרים, לממצאים יש השלכות רפואיות חשובות בהיבט של מאמצי מניעה וטיפול. הם הדגישו גם את הצורך בהערכה של ההורה שנותר, ובהתערבות, כשזו מתאימה, במטרה לשפר את מצבם של הילדים האבלים.