שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
אברהם יעקב, קובע (11.9.11) מדרג של נטל ההוכחה לקביעת זהותו של מסתנן המבקש מקלט בישראל מכוח הגנה קולקטיבית הניתנת לאזרחי מדינה מסוימת.
לדברי יעקב, "כאשר נתין זר בא בשערינו ומבקש לחסות תחת הגנה קולקטיבית הניתנת לנתיני מדינה מסוימת, עליו לשכנע כי הוא נתין של אותה מדינה. כאשר אותו נתין הרים את הנטל ורשויות ההגירה מבקשות לשלול ממנו את ההגנה הקולקטיבית בשל נתינות נוספת, עובר הנטל לכתפי הרשויות לשכנע כי אומנם יש לו נתינות נוספת כזאת. אם מצליחה הרשות להוכיח נתינות כפולה, אזי חוזר הנטל לכתפיו של מבקש ההגנה ועליו לשכנע שאין הוא יכול לקבל הגנה מתאימה באותה מדינת נתינות שנייה שלו".
יעקב ביטל את החלטתו של משרד הפנים למנוע מקלט משני מסתננים, אשר טענו שהם אזרחי אריתריאה - מדינה שלתושביה העניקה ישראל הגנה קולקטיבית. יעקב קבע, כי המשרד התבסס "על סברת כרס של אחד מפקידיו" כאשר קבע שתעודה שהציג המבקש היא מזויפת והוסיף: "רשות מינהלית אינה רשאית לפסול ראיה מינהלית שמגיש אדם כלשהו על בסיס חשד שאין לו בסיס. הבסיס לחשד יכול שיבוא מבדיקה מקצועית והשוואתית של מומחה לדבר, ואינו יכול לבוא מהתרשמות של אדם שאין לו כל מומחיות וניסיון בבדיקת אותנטיות של מסמכים".
יעקב מדגיש: "עסקינן בקביעת נתינות על סמך ראיות מינהליות. אדם המבקש לזכות בהגנה מכוח נתינותו, אינו צריך להוכיח את נתינותו מעבר לכל ספק סביר או אף במאזן ההסתברויות. כל שעליו לעשות הוא להראות כי קיימת אפשרות שטענתו היא טענת אמת. אם הרשות סבורה אחרת, מועבר הנטל לכתפיה להראות שטענת המבקש אינה אמת... אין לצפות מאדם הנמלט על נפשו, שידאג קודם לכן ויאסוף מסמכים מקוריים שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי אמיתותם. די לו לאותו אדם שימציא ראיות ברמה המינהלית אשר על פניהן תומכות בגרסה הסבירה אותה הוא מעלה".
