"לחובת התובע בענייננו עומדת העובדה כי מדובר בתביעת סרק, שלמעשה אינה אלא ניסיון הונאה, פשוטו כמשמעו. תביעות מעין אלה אחראיות למקצת מן העומס המוטל על בתי המשפט ואחת מן הדרכים להתמודד עימן יכול שתהא באמצעות חיוב בהוצאות לדוגמא, ובמקרים קיצוניים, שייתכן כי מקרה זה ראוי היה להימנות עליהם, שמא אף פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה".
כך אומר (8.9.11) שופט בית משפט השלום בחיפה, אייל דורון, לאחר שדחה תביעה שהגיש נביל יונס בטענה לפגיעה ונכות בעקבות תאונת דרכים. דורון דחה את התביעה מכל וכל לאחר שקבע, כי לא היה כמעט אף משפט של אמת בעדותם של יונס והעדים מטעמו.
דורון הוסיף: "קיימות סתירות מהותיות בין גרסאות עדי התביעה בחקירתם בבית המשפט לגרסאות שמסרו אותם עדים עצמם בהזדמנויות קודמות, לרבות בתצהיריהם. קיימות סתירות בין גרסאות עדי התביעה לגרסאותיהם של עדי תביעה אחרים. קיימות סתירות בין גרסאות עדי התביעה לבין מסמכים שונים, כמו גם בין המסמכים השונים לבין עצמם".
לאחר ניתוח העדויות והמסמכים, אשר הובילו כאמור למסקנה החריפה לפיה התביעה אינה אלא ניסיון הונאה, נדרש דורון לשאלת ההוצאות. אל מול צד החובה, כפי שצוטט לעיל, ציין דורון לזכות את ההתנהלות העניינית והיעילה מצד בא-כוחו של יונס. בסופו של דבר, חייב דורון את יונס בתשלום הוצאות ושכר טירחה בסכום כולל 41,855 שקל - סכום גבוה ביחס לתביעות נזיקין.