שני עורכי דין ששימשו ככונסי נכסים לבית והתרשלו ברישום זכויות הקונים בו, יפצו אותם ב-17,000 שקל. כך קבע (13.9.11) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
חיים טובי.
אלון ואילנית ארבל רכשו בית בהרצליה מבני זוג, באמצעות עוה"ד אליעזר קליבנסקי ושמואל מלכא שמונו ככונסי נכסים למכירתו. הכונסים לא גילו לרוכשים שבבית נעשו חריגות בנייה מהותיות, ולמרות שבית המשפט הורה להם ביוני 2002 לרשום את הזכויות על שם ארבל - עשו זאת רק בינואר 2004.
ארבל תבעו את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של החוזה, אך טובי דחה תביעה זו באומרו שאיחור ברישום הזכויות אינו מצוין בחוזה כהפרה יסודית, ובכל מקרה - החוזה היה בינם לבין המוכרים ולא מול הכונסים. לעומת זאת, קיבל טובי את התביעה בעילת
רשלנות תוך שהוא מותח ביקורת קשה על קליבנסקי ומלכא.
טובי מזכיר, כי כונס נכסים הוא שלוחו של בית המשפט ולפיכך עליו לפעול בנאמנות, ביושר, בהגינות,
בתום לב, ושלא ברשלנות אף כלפי הצד שאינו לקוחו. במקרה זה, הוא קובע, קליבנסקי ומלכא בדקו את המצב המשפטי של הבית רק שנתיים לאחר שמונו לכונסיו, וזמן רב לפני המכירה לארבל ידעו שהוא אינו רשום על שם המוכרים, שרובצים עליו חובות ושנעשו בו עבירות בנייה. טובי מוסיף:
"למרבה הפליאה ישבו הכונסים באפס מעשה, ולא עשו דבר על-מנת לקדם פתרון לבעייתיות האמורה. חמור מכך, לא זו בלבד שהכונסים לא מנעו כריתת הסכם המכר, אלא שהתחייבו בשם המוכרים להמציא לתובעים את כל האישורים הדרושים לצורך העברת זכויות החכירה בנכס על שמם, עד ליום 27.2.01, קרי: כחודשיים וחצי ממועד חתימת הסכם המכר.
"ועתה ממה נפשך. אם אומנם סברו הכונסים כי אין כל מניעה להמציא את כל מסמכי ההעברה עד ליום 27.2.01, נפלא ממני מדוע לא עשו כן אלא בחלוף שלוש שנים מהמועד שנקבע לכך בהסכם המכר. ואם צפו הכונסים, נוכח המצב הבעייתי של הנכס, כי לא ניתן יהא להשלים הרישום תוך חודשיים ממועד חתימת ההסכם - הכיצד התחייבו, בשם המוכרים, לעשות כן. כך או כך, התנהלות הכונסים בכל הקשור למכירת הנכס נפלאת היא בעיניי ואין היא מתיישבת עם חובתם לפעול בנאמנות, בהגינות ובאובייקטיביות אף כלפי ארבל".
טובי דוחה את טענותיהם של קליבנסקי ומלכא, כאילו מינהל מקרקעי ישראל הוא האשם בעיכוב. הוא גם דוחה בתוקף את ההאשמות שהעלו כלפי ארבל, כאילו גם הם לא ביצעו את הפעולות הדרושות, וקובע שאין כל שחר לטענות אלו. הוא מסכם באומרו, כי הכונס אינו יכול להיפטר מאחריותו על-ידי הפניית אצבע מאשימה לצדדים שלישיים.
