בית המשפט למשפחה בירושלים קובע (21.9.11), כי אין טעם למנוע את יציאתו מן הארץ של אזרח זר, החייב כספים לביטוח הלאומי בגין מזונות, כאשר עיכוב זה לא יקדם את גביית החוב.
אזרח תאילנדי יליד 1954 התחתן בשנת 1981 עם ישראלית, באותה שנה נולד בנם ובשנת 1983 קיבל אזרחות ישראלית. ב-1989 התגרשו השניים ונקבע שהבעל ישלם מזונות בסך 300 דולר לחודש. ואולם, הוא חזר לתאילנד, התחתן שם ולא שילם כלל את המזונות. בשל כך, שילם הביטוח הלאומי את המזונות ולפיכך האב חייב לו 112,000 שקל.
כאשר הגיע האב ארצה לחתונת בנו, ביקור ראשון מזה עשרים שנה, התברר לו שאינו יכול לחזור לתאילנד בשל צו עיכוב יציאה שהוציא נגדו הביטוח הלאומי. רשם בית המשפט למשפחה קבע שהוא יוכל לצאת מהארץ לתקופה מוגבלת ובתנאי שישלם 10,000 שקל מהחוב וימציא שני ערבים. על כך ערער האזרח התאילנדי והשופט
דניאל טפרברג קיבל את רוב ערעורו.
האזרח התאילנדי הוכיח, כי הוא נכה ודל אמצעים, ומתפרנס בדוחק מקיצבת נכות ממשלתית. עוד הוברר, כי את טיסתו ארצה מימנה רעייתו לשעבר. לנוכח מצב זה, וכן לאור העובדה שאין מדובר בחוב מזונות שוטף אלא בחוב לביטוח הלאומי, קבע טפרברג, כי ספק אם יש טעם בעיכוב יציאתו מן הארץ. בהתחשב בכך שהאזרח התאילנדי הצליח לגייס משאבים לשכירת עורך דין, חייב אותו טפרברג בתשלום 7,000 שקל מחובו כתנאי ליציאתו מן הארץ.
