"לא עוד חיכוך מתמיד ואף עימות בין חרדים לחילונים, לא עוד הטחת האשמות והתבצרות בעמדות קצה, לא ניסיונות כפייה מכאן ומכאן. אלא מציאת דרכים להשתלבות בתעסוקה הולמת לצד הרחבת התהליכים לשוויון גובר בנשיאה בנטל. והכל מתוך כבוד הדדי והכרה בערך של השני". זהו חזונה של ועדת טרכטנברג בנוגע למגזר החרדי ויחסיו עם רוב החברה בישראל.
הוועדה אומרת, כי אין אפשרות לגבש השקפה כוללת על עתידה של החברה בישראל מבלי להידרש לסוגיית המגזר החרדי. היא מציינת את העמדות המחודדות והאנטגוניזם המצויים בחלקים שונים של שני המחנות - חילוניים הרואים את החרדים כפרזיטים וחרדים הרואים את החילוניים כמי שמאיימים על אורח חייהם. "גם אלה וגם אלה טועים, ורק תורמים בלא משים להקצנה, החרפת התופעות השליליות והנצחתן".
הוועדה חולקת שבחים רבים לחרדים ומדגישה את הצורך בשימור המסורת היהודית, ואומרת שאין סתירה בין שמירת אורח החיים החרדי לבין הרמוניה עם הסביבה. לדבריה, חובה לפרוץ דרך בתחום התעסוקה, והשקפת היסוד שלה בנושא זה היא שיש להקנות לילדים החרדים גם כלים שיאפשרו להם להשתלב בתעסוקה איכותית. "כפי שהוברר לנו מעל לכל ספק, אין כל מניעה הלכתית לכך", מעירה הוועדה. לפיכך, היא דורשת שמשרד החינוך יוודא שגם במוסדות החינוך החרדיים יילמדו מתימטיקה, אנגלית, מחשבים ולפחות מקצוע מדעי קלאסי אחד. לגבי הישיבות הקטנות, מסתפקת הוועדה באמירה כללית על שאיפה לכך שגם בהן ישולבו "לימודים מכשירי תעסוקה".
עוד אומרת הוועדה, כי אין הכרח שלימוד תורה שאין בצידו תעסוקה יהיה דרכו של כל גבר חרדי בלא הגבלת זמן. לדעתה, סביר שהאידיאל הנעלה של לימוד התורה ימומש במידה, לפי היכולות, האילוצים והצרכים של כל פרט ושל החברה. "אכן, נראה כי גם בקרב חלקים גדולים בחברה החרדית זו הדעה שתופסת לה אחיזה, ומה שמונע את מימושה הנרחב הינם בעיקר החסמים הקיימים שאותם יש להסיר בפעולה נחושה ועקבית".
השינוי אותו מציעה הוועדה הוא להכיר בכך, כי כשם שרק מיעוט מבין לומדי התואר הראשון ממשיכים לתואר השני וכך הלאה, תיווצר במגזר החרדי פירמידה דומה. "על כן, התמיכה המופנית ללימודים בישיבות ובכוללים צריכה להיות מחולקת למוסדות כך שתעודד את המוכשרים ביותר מבין האברכים להמשיך ללמוד, ואת הרוב הגדול יתמרץ לצאת לתעסוקה, תוך רכישת הכשרה מתאימה לכך".
