במהלך השבועיים הקרובים, כ-5,000 איש ימלאו את בית קהילת עדת ישראל בבירת ארה"ב וושינגטון, כדי להתפלל ולזכור את מורשתם. "ראש השנה הוא זמן של התחדשות, וזה הזמן להתחבר מחדש עם מה שבאמת חשוב לנו בתור העם היהודי", אומר הרב גיל סטיינלאוף. ראש השנה הוא זמן של יראת כבוד רוחנית - אך גם של שיקולים מעשיים, לפי דיווח של NPR. בניגוד לכנסיות, רוב בתי הכנסת בארה"ב דורשים תשלום דמי חבר כדי לשמור את האורות דולקים וכדי לממן תוכניות חברתיות. זאת, כיוון שהם אוטונומיים ואינם מקבלים מימון מאף גוף רשמי. "הלחם והחמאה של איך לנהל בית כנסת הם דמי חבר, כי ככה זה עובד", אומר הרב. "ברור, אנחנו גם עסוקים בגיוס כספי תרומות, אך כדי לשמור על הגחלת ועל-מנת לוודא שהכל פועל על בסיס שבועי ויומיומי, אנחנו פועלים בזכות דמי החבר". השנה, עם זאת, הרב מביע קצת דאגה. "זה גרוע כמו שלא ראיתי בכל 30 השנים שאני עושה את זה", אומר גלן איסטון, מנכ"ל בית הכנסת ומנהל הכספים. איסטון אומר כי המיתון שעובר על ארה"ב מכה בכולם, אפילו בקהילה העשירה יחסית של עדת ישראל. לדבריו, יותר עורכי דין ובעלי עסקים - אנשים שהיו נדיבים מאוד לאורך השנים - מוצאים עצמם מובטלים או חווים האטה, ואינם מסוגלים להיות נדיבים כמו בשנים קודמות. כתוצאה מכך, רבים אינם מופיעים כלל לטקסים, כתוצאה ממבוכה על כך שהם לא יכולים לתת כפי שהם נתנו בעבר. איסטון מספר לכולם שהם לא צריכים לשלם דמי חבר, או לפחות לא דמי חבר מלאים, כדי להשתתף, למרות שהמסורת היהודית קובעת שכולם צריכים לתת מעצמם כמה שהם רק יכולים. לכן, אומר איסטון, בתי הכנסיות היהודיים חושבים על דרכים בהם חבריהם יוכלו לתרום בדרכים שאינן מתן כסף - למשל, עורכי דין מובטלים יתרמו ייעוץ משפטי, או שקבלנים יבצעו בחינם תיקונים. לרב דן ג'דסון אין ספק שעדת ישראל תהיה בסדר, אך לדבריו, קהילות אחרות עלולות לעמוד בפני גורל קשה יותר. ג'דסון מלמד בבית הספר הרבני "היברו קולג'" והוא מומחה בהיסטוריה של כסף ובתי כנסיות. "אני חושב שמה שהמיתון עושה הוא להחריף מגמה", אומר ג'דסון. "אם אתה בבית כנסת שעוד מחזיק מעמד בינתיים - כלומר, הצלחת לשמור על כמה חברויות אבל הן לאט לאט יורדות על-רקע מעבר של אנשים לתוך העיר, או לעיר אחרת - אז בתקופות כלכליות טובות יותר, אתה מסוגל לשרוד. אבל בשעה קשה זו, כאשר אנשים אינם יכולים לפשפש עמוק בתוך הכיסים שלהם, בתי כנסיות אלה נשארים עם פחות אפשרויות". ג'דסון רואה הקבלות עם השפל הגדול: כמות החברויות יורדת, וישנה סוג של מבוכה רוחנית, במיוחד בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים. וכמו בשפל, ישנן קהילות שבירות המנסות לנקוט בפעולה דרסטית. לדוגמה, ג'דסון אומר כי חלק מבתי הכנסת מחליפים את הרבנים שלהם ותרים אחר אחרים אשר יכולים להמריץ את הקהילה. "כמה בתי כנסיות מוכרים את הבניין שלהם, מנסים לעבור למודל שבו אין להם עלות הון, אלא הם שוכרים שטח מכנסיות, שוכרים ממרכזים קהילתיים. בתי כנסיות מסויימים חושבים האם עליהם לעשות החלטה קשה ותוהים: האם זו הפעם בה נפסיק להיות בית כנסת?"