ענת קם בשב"כ: מעשה אידיאולוגי; בביהמ"ש: שטות

בעוד בחקירתה בשב"כ אמרה ענת קם, כי גנבה והדליפה 2,000 מסמכים מסווגים מסיבות אידיאולוגיות - בבית המשפט אמרה שהיה זה "רעיון מטופש" שעלה על דעתה לקראת סיום שירותה הצבאי. עדותה של קם, שהורשעה בשורה של עבירות ביטחוניות ועונשה טרם נגזר, הותרה לפרסום (יום ג', 4.10.11) לבקשת קבוצת ידיעות אחרונות. על דברי בשב"כ, אמרה קם בבית המשפט: "הייתי בת פחות מ-23, יומרנית יותר ממה שצריך להיות שהיה נראה לי הרבה יותר אפילו 'סקסי' לייחס מניעים כה נאצלים למעשה שלי, במקום לבוא לשב"כ ולומר עשיתי שטות. זה היה ניסיון לעשות רושם על שלושה גברים, שאחד מהם יכול להיות אבא שלי. נתפסתי בקלקלתי וניסיתי להוציא את המקסימום שהיה באותה עת באווירה הלא-פורמלית. היה מזעור נזקים תדמיתי. במקום להגיד להם שהייתי ילדה מטומטמת או כל שורש אחר או מילה נרדפת, ניסיתי להיות גיבורה, מוסרית ולוחמת חירות ממה שאני באמת".

"מה עבר לך בראש?"

"מה עבר לך בראש?" שאלה התובעת, הדס פורר, וקם השיבה. "אין לי תשובה לשאלה הזו. זה נוגד כל עיקרון שאני מאמינה בו של שמירת חוק וביטחון. זה מעשה מטומטם הנוגד כל מה שאני חושבת על עצמי". השופטים נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן-יוסף אמרו לקם: "את בחורה אינטליגנטית. המעשה לא מטומטם". קם השיבה בקצרה: "אין לי תשובה אחרת פרט לטמטום". לדברי קם, "בתוקף תפקידי נחשפתי לתחקירי מלחמת לבנון השנייה. מהתחקירים האלה עלו כל מיני דברים של כשלים, הפקות לקחים, מסקנות וכדומה. אלה תחקירים פנים-צבאיים בראשות האלוף והרמטכ"ל. חשבתי שאולי יבוא יום והציבור הישראלי יהיה זכאי לדעת מה ואיך נחקר במסגרת המלחמה הזאת. בגלל שהמלחמה העסיקה את הציבור הישראלי תקופה די משמעותית, והרמטכ"ל וקצינים שונים עזבו את תפקידם בעקבותיה, חשבתי שאולי ניתן להביא את זה לידיעת הציבור הישראלי, שיידע איך צה"ל חוקר את הכשלונות שלו ואיך הוא מפיק או לא מפיק לקחים ויידע איך נערכים למלחמה הבאה". קם חשפה עד כמה הייתה אבטחת המידע לקויה בלשכתו של אלוף פיקוד המרכז דאז וסגן הרמטכ"ל כיום, יאיר נוה: "לא השקעתי בזה מחשבה מעמיקה במיוחד או זמן רב מדי. לאחר שהמחשבה הזו עלתה לי לראש, ביקשתי מאחת ממש"קיות המחשוב לצרוב בשבילי את תיקיית המסמכים כולה, שהייתה לי על המחשב". קם אמרה כי החיילת שצרבה את המסמכים לא שאלה שאלות, ואילו אם הייתה מקשה עליה, כנראה שהייתה "נסוגה" מכוונתה.

כל טבח יכול היה להגיע לדוח המסווג

היא סיפרה גם על "חוסר אכפתיות" בלשכתו של נוה בעת שירותה בנוגע לאבטחת מידע. היא הביאה לדוגמה כיצד טיפלו בלשכה בדוח על חטיפת גלעד שליט. "הדוח מטבעו היה מאוד מסווג. המפקדת שלי נתנה לי אותו ואמרה לי לשים אותו במקום סודי. אמרתי שאין מקומות סודיים. היא אמרה לי לשים אותו במקום שאני שומרת קלסרים של שיבוץ. הקלסרים הללו כללו נתונים אישיים על קצינים בדרגות גבוהות. הם נשמרו בארון חדר הדואר, במדפים מאחורי דלתות ההזזה, שלפעמים היו סגורות ולעיתים לא. אך אף פעם לא היו נעולות. שם הנחתי את הדוח המאוד סודי על חטיפת גלעד שליט". לדבריה, לא הייתה כל בעיה למי שרוצה להגיע לדוח. "לא היה משהו שיכול למנוע מאחרים לגשת לארון. כאשר האלוף היה מגיע, צוות המטבח היה מביא אוכל. מבחינת מבנה הלשכה, הטבחים יכלו להיכנס. היה קוד סודי להיכנס, אך מפני שהזמזם היה מעצבן, היינו מנתקות את הקוד ואז נכנסו כל הזמן אנשים... הטבחים יכלו להיכנס לשים אוכל במטבח או בחדר הדיונים, להיכנס לחדר הדואר ולעשות מה שרוצים". קם הוסיפה: "לא יודעת אם לקרוא לזה ספונטניות, כשנכנס לי הג'וק הזה לראש, העתקתי כל מה שמחשב. לא מיינתי דברים, לא בחרתי, לקחתי את זה כמו שזה". כשחזרה באותו יום לביתה, הוציאה את הדיסק מהתיק והשאירה אותה על השולחן בחדרה. "העתקתי בשלב מסוים את התוכן שלו למחשב שלי בבית, לא זוכרת אם זה היה באותו יום או כמה ימים אחר כך", אמרה.

"היה לי משעמם וראיתי את המסמכים"

בינתיים קם השתחררה מהצבא, החלה לעבוד באתר וואלה! ככתבת ברנז'ה, ועברה להתגורר בתל אביב. לדבריה, מדי פעם היא עיינה במסמכים. "השירות הצבאי הלך והתרחק ממני, גם מבחינת זמן וגם מבחינה תודעתית וזה פחות העסיק אותי. באיזה ערב היה לי משעמם, עשיתי סדר במחשב וראיתי את המסמכים. אמרתי שאזכר בתקופה, עיינתי בזה, זה לא עניין אותי. בקיץ 2008 הייתי כשנה בתפקיד בוואלה, חשבתי אולי הגיע הזמן לעשות שימוש במסמכים. לא זכרתי מה יש במסמכים שהוצאתי מהצבא. זה היה תאריך עגול לסיום המלחמה, בדיוק שנתיים וזכרתי שברשותי יש תחקירים של המלחמה". את אורי בלאו, עיתונאי הארץ שפרסם כתבה על סמך המסמכים שקיבל, הכירה קם בכינוס שנערך בבית סוקולוב בתל אביב. בתום הכינוס נסעו השניים יחד לירושלים. "במהלך הנסיעה אמרתי לו שנראה לי שיש דברים שיעניינו אותו", אמרה קם בעדותה. "לא פירטתי כי לא זכרתי מה יש שם, לא עברתי על המסמכים. נתתי לו את הזיכרון הנייד וזהו". בלאו אמר לה, שהוא מתכוון להתמקד בנושא של מבצעי הסיכולים הממוקדים, ובין השניים התנהלו שיחות טלפון "בעניינים טכניים". לאחר שבלאו פרסם כתבה ובה מסמכים סרוקים, קם לא חששה שיאתרו כי היא המקור. "אמרתי לאורי שלא יספר שקיבל את זה ממני. ידעתי שמה שעשיתי לא בסדר ולא רציתי להיענש על כך. גם ביקשתי ממנו לא לספר לאנשים ב'הארץ', שקיבל את המסמכים ממני, כי הכרתי אותם במסגרת עבודתי". וואלה הייתה אז בבעלות חלקית של קבוצת הארץ. פורר שאלה את קם כיצד היא רואה את המעשה כיום, וזו השיבה: "חוסר מחשבה ונמהרות בקבלת החלטות. המעשה שלי לא היה צריך להיעשות ואני מתחרטת עליו. זה לא צריך להיות בשיקול דעת של חייל פשוט - אם ואיזה תחקירים או מסמכים בזכות הציבור לדעת. יש גורמים מוסמכים לעניין". קם גם תיארה כיצד הרגישה לאחר פרסום הכתבה של בלאו. "הכתבה של אורי נתפסה כמשהו מאוד לוחם צדק ופרו זכויות האדם, ומאוד נאצל. הרגשתי טוב להיות חלק מהסיפור הזה, כי פתאום נוספה לו הילה מאוד מוסרית", אמרה קם בעדותה בבית המשפט. "השיקול המוסרי שאני מייחסת לעצמי בחקירות, לא היה שם באמת בעת צריבת המסמכים כי לא הבנתי את המשמעות של מה שיש שם". היא גם אמרה שידעה שהחומר יפורסם, כי "זה לא חומר לקריאה".