בית המשפט העליון דחה (יום ב', 10.10.11) את ערעורו של ירון ברכה על הרשעתו בגרימת תאונה בה נהרגו שישה בני אדם, ועל העונש שנגזר עליו - 16 שנות מאסר בפועל. ביהמ"ש אומר, כי יש להחמיר בענישה בנסיבות בהן מדובר, כאשר ברכה נהג במהירות של 171 קמ"ש תחת השפעת סמים ואלכוהול.
התאונה התרחשה בפברואר 2007 בכביש 40. כתוצאה ממנה נהרגו אייל ברכה, אחיו התאום של ירון שישב לצידו, וחמישה נוסעי מכונית בה התנגש ברכה: משה בן-גיגי, יצחק כהן, דוד יונה, אהרון בנישה ומיכאל קשפור. ברכה הורשע בשש עבירות של הריגה.
השופטת
אסתר חיות אומרת, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מבוסס היטב בחומר הראיות, ואין כל סיבה להתערב בממצאיו. היא דוחה מכל וכל את הביקורת שמתחו סניגוריו של ברכה על השופטת
עדנה קפלן-הגלר, אומרת שמוטב היה שלא יטענו זאת ומעירה: "לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה ומצערת לפיה בצד הטענות המועלות בערעור לגופם של דברים, רואים מערערים שונים להעלות בערעוריהם טענות חסרות שחר לגופם של השופטים שישבו בדין בערכאה קמא. זוהי תופעה שיש לשרשה ויפה שעה אחת קודם".
השיקול הערכי מחייב ענישה נפרדת בעניין העונש טען ברכה, כי לא היה מקום להענישו על שישה מעשי הריגה, שכן מדובר בפעולה אחת שגרמה לאותם מקרי מוות. על כך אומרת חיות, כי המבחן האם מדובר במעשה אחד או בכמה מעשים אינו רק פיזי, אלא גם נורמטיבי-ערכי. במקרה הנוכחי, היא אומרת, חומרת מעשיו של ברכה מחייבת לראות את שש ההריגות כמעשים נפרדים:
"חומרת מעשיו של המערער זועקת מכל פרט ופרט המרכיב את סיפור התאונה הטראגית שבפנינו. המערער שתה לשוכרה ואף נטל סמים מסוכנים משני סוגים, ובעודו נתון תחת השפעת האלכוהול והסמים, לא היסס ליטול לידיו את ההגה ולנהוג ברכב. במצב דברים זה ניתן לומר כי התרחשותה של תאונה היא כמעט כרוניקה ידועה מראש ואך נס היה יכול להחזיר את המערער ואחיו המנוח לביתם בלא שזו תתרחש. נס כזה לא קרה.
"...מנין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית - הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות אל מעשי המערער - לראות בכך מעשה אחד לצורך הענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, איפוא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה.
"גישה זו תקפה וראויה ליישום לא רק לגבי נאשמים המורשעים בעבירות ביטחון ובביצוע פיגועי טרור המוניים, אלא גם לגבי מי שהורשעו בקטילת חיים רבים בתאונת דרכים בשל נהיגה פזיזה וחסרת אחריות, דוגמת נהיגתו של המערער שבפנינו אשר החליט ליטול לידיו את ההגה בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים מסוכנים.
"אכן, תאונות דרכים מרובות נפגעים הפכו חזון נפרץ במקומותינו ועל בית המשפט לתרום בענישה מחמירה את תרומתו לצמצום מימדיה של מציאות נוראה זו, בייחוד משהוכח כי התאונה הקטלנית אירעה בשל היות הנהג במצב של שכרות. במקרים אלה, על בית המשפט להעביר מסר חד וברור, כי מי שנוהג בהשפעת חומרים משכרים ומביא במעשיו למותו של אדם - ובמקרים החמורים במיוחד כבענייננו למותם של מספר אנשים - צפוי לעונש מאסר כבד ומשמעותי".
לתלות את פסק הדין בפאבים השופט
אליקים רובינשטיין מצטרף לעמדה זו: "מקום שבו קול דמי המנוחים זועק מן האדמה, ומצטרף לשאלה שאין בידם לשאול ועלינו להציבה, מדוע העז המערער, הלוּם מסים ואלכוהול, לנהוג ברכב, גם אם אין טענה שנתכוון להרוג את הזולת - שאט הנפש המוסרי החובר לכל אלה מציב רף ענישה גבוה, לא כל שכן במקום שקופחו חייהם של שישה, ואף למספר משמעות.
"...אודה ולא אבוש, כי ככל שחולפות השנים ומתרבים התיקים, חש אני כי יש להחמיר בענישה במי שנוטל הגה בשכרות וקיפד חיי זולתו, למען יראו וייראו. אולי כדאי להדביק פסק דין זה או תמציתו על קירות 'פאבים' - מה שנקרא בעבר בתי מרזח - כתזכורת לבאים בשעריהם".