ועדת חוקה, חוק ומשפט אישרה (יום ב', 10.10.11) לקריאה ראשונה הצעות חוק המאפשרות לבית המשפט לפסוק פיצויים למי שנפגע מפרסום לשון הרע עד 1.5 מיליון שקל, אף ללא הוכחת נזק. זאת, למרות שהיועץ המשפטי של הוועדה הסתייג מן ההצעות וטען שקיים חוסר מידתיות בסכום הפיצויים המוצע.
הצעת החוק של ח"כ
יריב לוין מאפשרת לחייב בתשלום פיצויים של 300,000 שקל ללא הוכחת נזק, לעומת 50,000 שקל בחוק הנוכחי. ח"כ
מאיר שטרית הציע לקבוע גג של 500,000 שקל, ואם יוכח שהפרסום נעשה בכוונה חפגוע - 600,000 שקל. על-פי הצעתו של שטרית, במקרה בו לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה להגיב, יהיה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים עד 1.5 מיליון שקל, כאמור - ללא הוכחת נזק. יש לציין, כי כבר כיום פוסקים בתי משפט סכומים גבוהים בהרבה מ-50,000 שקל, למרות לשונו הברורה של החוק.
לדברי לוין, "ההצעה נועדה לשים סוף למצב בלתי נסבל של חופש הביזוי תחת
חופש הביטוי. החוק האוסר פרסום לשון הרע מתברר כלא יעיל, גם עקב ההליכים המשפטיים שנמשכים שנים רבות. ראוי לעגן בחקירה את זכות התגובה". לדברי שטרית, "אין סיכוי לאזרח מול הכוח החזק של כלי התקשורת. לכלי התקשורת יש תפקיד חשוב לדווח, אולם רק אמת".
ח"כ
זהבה גלאון אמרה: "בתקופה האחרונה אנו עדים לכנסת שבשטף של אקטיביזם חקיקתי, מחוקקת חוקים שמתנכלים לעיתונות חופשית. מדובר בהצעות שמבקשות לצמצם את מספר התחקירים העיתונאיים, בשל החשש מתביעות דיבה. ההצעות יחזקו את היכולת של בעלי הון לאיים על התקשורת ועל חופש הביטוי. אין ספקת שזכותו של אדם לשם טוב היא חשובה, אך ההצעות קובעות שזכות הפרט גוברת על זכות הציבור לדעת. בכך פוגעים בעיקרון יסוד בדמוקרטיה של עיתונות חופשית וחופש הביטוי. למעשה, זה אפקט מצנן לא רק כנגד העיתונות החוקרת, אלא גם כלפי בלוגרים, ארגונים ואחרים, שאין להם את הגב הכלכלי של העיתונים.
"ההצעה תביא למצב שיימנעו תחקירים על שחיתות ויגדילו את האפשרות לתביעות סרק. אפילו שלעיתון יהיו הוכחות שהפרסום נכון, הוא לא ייקח על עצמו את הסיכון ולא ירצה להיכנס לניהול של משפט ממושך. איך אפשר להסביר דרישה למיליון שקל פיצויים אם לא נגרם נזק, אלא כסתימת פיות", תהתה גלאון.
ח"כ חנא סוויד טען שהחוק מקרטיסטי ויאפשר לבעלי כיס עמוק לפגוע באזרחים. ח"כ
אורי אורבך, עיתונאי לשעבר, אמר: "שהחוק יגרום, לא לאפקט מצנן. אלא לאפקט מקפיא. אני מכיר הרבה אנשים ששמם הטוב לא שווה כל כך הרבה כסף". ח"כ
דניאל בן-סימון, גם הוא עיתונאי לשעבר, הוסיף: "לא ראוי להלך אימים על מה שנרכש בעמל רב. תביעת דיבה משפיעה על כתיבת העיתונאי".
ח"כ
ניצן הורוביץ אמר: "התיקון לחוק לשון הרע הוא דרקוני ומטרתו העיקרית היא לסתום את הפה לעיתונות ולמנוע ממנה לחשוף שחיתויות ולבדוק את מעשיהם של בעלי הון וגורמים חזקים. כבר כיום מופעלים לחצים בלתי נסבלים על העיתונות מצד חברות ענק, טייקונים, ופוליטיקאים לא לעשות תחקירים ולעסוק בנושאים 'רגישים'. במקום לאפשר לתקשורת לפעול לטובת הציבור, ולאפשר לכל אזרח שנגרם לו עוול להשמיע את קולו, חברי כנסת אנטי-דמוקרטיים פועלים כדי לשתק את התקשורת ולמנוע ממנה למלא את תפקידה בחברה דמוקרטית ולסתום לכולנו את הפה".
נציג העיתונים
ידיעות אחרונות והארץ, עו"ד מיבי מוזר, אמר: "הצעות החוק ישאירו אותנו רק עם 120 איש שיוכלו להגיד מה שהם רוצים, כי יש להם חסינות. אולם לעיתונאים לא יהיה חופש ביטוי. אין דבר כזה להיות בטוח ב-100% שהפרסום אמת. במספר תביעות כנגד העיתונות, לא היה ברור עד הרגע האחרון בבית המשפט, מה האמת לאשורה. למרות פסיקת בית המשפט, עדיין ניתן להתווכח בשאלה, האם
אריאל שרון אמר אמת" בנושא מלחמת לבנון.
נציגת חדשות ערוץ 2, עו"ד תמי רווה, אמרה, כי מטרת החוק היא להלך אימים על כלי התקשורת. לדבריה, במשרד המשפטים חוששים שההצעה לא תעמוד במבחן בג"ץ כיוון שהיא אינה מידתית.
ד"ר תמר גדרון מהמכללה למינהל אמרה: "באנגליה עיתונאים נמנעים מלפרסם תחקירים שעשויים לגרור תביעות דיבה. ממחקר שאני עורכת בנושא תביעות דיבה, נראה שאין היום בעיה או משהו שלא בסדר שמצריך שינוי חקיקה".
