אין מי שהתמונות המשודרות ברגעים אלו של גלעד שליט לא מעוררות בו מעבר לשמחה העצומה גם עצב רב. משום שאי-אפשר להתעלם מהעובדה שתקופת השבי של גלעד הסתיימה, אך המסע שלפניו עוד ארוך ומייגע, ולא בטוח שיסתיים אי-פעם. פניו החיוורות של גלעד, ידו השמאלית שנראית כפגועה והליכתו השברירית, מן הסתם מגלות לנו רק את קצה הקרחון כשמדובר במצבו הרפואי, משום שהחוויות שעבר צילקו את נפשו ואין כל ספק כי הוא סובל מבעיות נפשיות לא מעטות. עד לרגע זה, ועל בסיס הבדיקות הראשוניות שעבר גלעד, דווח כי הוא סובל מתת תזונה וממחסור בוויטמין D שעלולות להיות לו השלכות רציניות. עבודות מחקר רבות שבחנו את ההשלכות הנפשיות של השבי הצביעו על התפתחות בעיות נפשיות קשות כמו תסמונת פוסט-טראומתית ובעיות פסיכיאטריות אחרות. יחד עם זאת, מחקרים שבדקו שבויים אמריקנים וישראלים גילו גם שינויים חיוביים בהתנהגות כדוגמת בגרות, בשלות, יצירתיות ועוד. שבי היא חוויה טראומתית מתמשכת החושפת את השבוי למגוון רחב של לחצים שלא הכיר בעבר. לחצים אלו כוללים בין היתר אלימות, תנאי אקלים קיצוניים, בידוד, מניעת צרכים מינימליים, רעב וצימאון. מאמר שפרסמו החוקרים יובל נריה, זהבה סולומון, רחל דקל וקרני גינזבורג, שבחן את המשתנים שהשפיעו על שבויים, מתאר מחקרים שהראו כי הפרעות נפשיות בעקבות שבי היו נפוצות יותר בקרב נבדקים צעירים, בעלי דרגות נמוכות ובעלי השכלה נמוכה. נתון קשה נוסף שעולה ממחקרים בנושא הוא שככל שהשבי ארוך יותר, כך שיעורי התמותה והפתולוגיה, המאפיינים את השבויים, גבוהים יותר. מרכיבי לחץ רבים תמיכה חברתית עם השיבה הביתה נמצאה כגורם מרכזי להסתגלותם של פדויי שבי ותמיכה חברתית גבוהה נמצאה קשורה למיעוט תופעות פוסט-טראומתיות. עבודה של נירית וייס מאוניברסיטת תל אביב שעסקה גם היא בשבויי מלחמה מדגישה פן נוסף בנושא - בשלב השחרור וההסתגלות המחודשת לחברה ולמשפחה, נדרש השבוי לעבור, בבת אחת, ממצב של כהות רגשית ומונוטונית, ומחסכים גופניים ורגשיים, לשלב אינטנסיבי של מפגשים ובדיקות, מפגש מחודש עם משפחתו ופעילות חברתית מגוונת בעבודה ובקהילה. שלב זה טומן בחובו מרכיבי לחץ רבים, זוהי תקופה קריטית ביותר העשויה להוות באחת גורם מרפא ותומך ובו בזמן עלולה לגרום לסיכונים רבים לבריאותם הנפשית של הפדויים, הנאלצים להתמודד מחדש עם דרישות המציאות של העולם החופשי. מחקרים הראו כי מעברים קיצוניים אלו נחווים לעתים קרובות כמשבר, למרות השגת המטרה לה ציפו: החזרה הביתה. בשנת 2003, התפרסמה כתבה מאת עמליה ארגמן-ברנע, תחת הכותרת: "שבויים בתוך עצמם". לרגל 55 שנה למדינה, ראיינה העיתונאית שישה פדויי שבי. אחד השבויים, יואב בן דוד, שצוטט בכתבה, אמר: "שבי זה נכות. לעולם לא מבריאים ממנו לגמרי. הפוסט-טראומה שבעקבות השבי לא עוברת. זה כמו שיד או רגל שנכרתו לא צומחות שוב. מה כן? כמו שאפשר להרכיב תותבת, גם לשבויים-לשעבר אפשר להתאים פרוטזות נפשיות, כלומר כלים אלטרנטיביים, שיאפשרו להם להמשיך בחייהם ולתפקד עם הנכות".