ענת קם נדונה ל-54 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. כך קבעו (יום א', 30.10.11) פה אחד שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב,
נורית אחיטוב,
מרים דיסקין ו
רענן בן-יוסף. גזר הדין ניתן תשעה חודשים לאחר שקם הודתה, במסגרת עסקת טיעון, בריגול חמור ללא כוונה לפגוע בבטחון המדינה. גזר הדין נכתב בשני נוסחים – האחד מצונזר שאושר לפרסום, והשני מלא שנמסר לצדדים.
ריצוי העונש נדחתה, בהסכמת המדינה, בשבועיים. ההגנה לא ביקשה עיכוב עד להגשת ערעור, אם כי ייתכן שתערער לבית המשפט העליון.
תסקיר שירות המבחן עמד על כך ששירותה הצבאי של קם נתפס בעיניה כמאכזב לאחר שכשלה בנסיונות להתקבל לקורס טיס, ל
גלי צה"ל ולדובר צה"ל, וכי מעצר הבית הממושך בו שהתה גרם לה להרגיש שעולמה חרב עליה. קצין שהעיד מטעם המדינה עמד על חומרת המעשים ועל הסכנה שהייתה טמונה בדליפתם, ועל כך שכמעט כל המסמכים שגנבה היו סודיים ביותר. לדבריו, לא ניתן למנוע באופן מוחלט הוצאת מידע בידי מי שאינו מורשה לכך, וההגנה לא הגישה עדות נגדית בנושא זה.
רביב דרוקר העיד מטעם ההגנה גיסה של קם, תחקירן בוושינגטון פוסט, העיד שהיא מעולם לא מסרה לו מידע מסווג כלשהו. אביה, יגאל קם, דיבר על המוטיבציה של בתו ועל כך שמשפחתו פטריוטית והחינוך שקיבלה קם שולל כל אפשרות שהיא פעלה במטרה לפגוע בבטחון המדינה. לדברי קם-האב, מעשיה של בתו היו טמטום ולא יותר מכך. העיתונאי
רביב דרוקר, אשר העיד מטעם ההגנה ,טען כי הסיקור העיתונאי בתחום הפוליטי מבוסס על קבלת מסמכים שהוצאו ממקורות שונים.
לדברי השופטים, חומרת עבירותיה של קם טבועה בהן, תוך שהיא ניצלה בצורה מחפירה את האמון שניתן בה. המסמכים בהם מדובר מצויים בלב-ליבה של בטחון המדינה ופרסומם היה עלול להיות הרה אסון, ומעשיה מצויים ברמה העליונה של דירוג החומרה, הוסיפו. הם עמדו על כך שקם ובלאו אכסנו את המסמכים בלא כל אבטחה, והעובדה שעד כה לא אותרה תקלה ביטחונית עקב כך – אין בה רבותא.
"ייתכן שמידע טריוויאלי המצוי באחד המסמכים יהיה בעל משמעות לגורם עוין. די בכך שהתוכן עלול לפגוע ואין צורך להוכיח פגיעה של ממש", קבעו. מעשיה של קם, הוסיפו, מהווה הפרה של האמון העומד בבסיס תפקודו של צה"ל, שכן אם לא יוכל לתת אמון בחייליו – לא יוכל להתבסס על חיילי חובה.
לדברי בית המשפט, מעשיה של קם מצביעים על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל לצה"ל ושל אזרח למדינה. השופטים קבעו, כי המניע העיקרי למעשיה היה אידיאולוגי, וכי אין מדובר בכשל רגעי אלא בשרשרת של פעולות אותן ביצעה בצורה מתוכננת שבסיומן מטרה, כאשר בכל נקודה יכלה לחזור בה אך בחרה שלא לעשות כן. היא הייתה נחושה בהחלטתה להפיץ את הידע, קבעו השופטים, ולכן קשה לקבל את טענתה שמדובר במעשה של קלות דעת.
"טענת קם כי עשתה שטות - היתממות" השופטים דחו בתוקף את טענת ההגנה, לפיה יש להטיל אחריות על צה"ל בשל פרצות האבטחה ובשל שיבוצה של קם לתפקיד לו לא התאימה. "מוטב היה שלא לטעון טענה זו", אמרו לסניגור,
אביגדור פלדמן, והדגישו שחייל צריך להצדיק את האמון בו נתן בו הצבא. "קשה לחשוד בנאשמת שלא הבינה את האיסור המובנה שבהוצאת מידע מסווג מידי צה"ל לידיה הפרטיות ואת העברתו לעיתונאי לשם פרסומו", אמרו תוך שהם קובעים שקם ידעה היטב מה היא עושה. "טענתה שמדובר במעשה שטות היא היתממות".
לקולא ציינו השופטים את גילה הצעיר של קם ואת שיתוף הפעולה שלה עם חוקריה, את הודאתה בכתב ה
אישום המתוקן ואת היותה מזה שנתיים במעצר בית מוחלט. הם דחו את טענות ההגנה שנגרמו לקם נזקים בעקבות הפרסומים בתקשורת.
קם הודתה בפברואר השנה בעבירות של החזקת מידע סודי ומסירת ידיעה סודית. היא הודתה במסגרת עסקת טיעון, בה נמחקו האישומים לפיהם עשתה מעשים אלו מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה. עסקת הטיעון לא כללה הסכמה לגבי העונש. העונש המירבי על מסירת ידיעה סודית הוא 15 שנות מאסר, ועל החזקת מידע סודי - שבע שנות מאסר.
המדינה ביקשה עונש מאסר משמעותי וממושך, בציינה שיש צורך בהרתעה ושמעשיה של קם מוכיחים על תכנון מראש ולא על טעות חד-פעמית. לדברי המדינה, קם נהגה בצורה אדישה לחיי אדם, והיא פעלה ממניעים אידיאולוגיים. ההגנה טענה שאין מקום כלל למאסר בפועל, או לכל היותר עבודות שירות. לדבריה, אפקט ההרתעה אינו משמעותי בעבירות כלפי בטחון המדינה, קם שוהה במעצר בית מזה שנה וחצי, ויש חיוניות שחומר מסווג יועבר לידי התקשורת.
