העליון מגביל שלילת רשיון נהיגה עד תום ההליכים

"בהעדר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של נהג, תידרשנה נסיבות חריגות במיוחד על-מנת להצדיק את שלילת רשיונו עד תום ההליכים". כך קובע (27.10.11) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין. בשנת 2011 נשלל רשיונו של חיים שובל למשך שלושה חודשים, אך למרות זאת עבד בחודש יולי כנהג מונית. במסגרת זאת - נטען בכתב האישום נגדו - הוא עצר בחניית נכים בעיר העתיקה בירושלים לצורך איסוף נוסע. שני שוטרי סיור ביקשו ממנו להזיז את הרכב, והוא אכן הזיזו - הפעם לתחנת אוטובוס. אחד השוטרים ניגש אליו וביקש שיזיז את הרכב בשנית. בין השניים התפתח דין ודברים, ולבסוף ביקש השוטר משובל לראות את רשיון הנהיגה שלו. משסירב שובל למסור את הרישיון, הודיע לו השוטר שהוא מתכוון לרשום לו דוח תנועה, אולם בזמן ששהה השוטר בקדמת הרכב לצורך רישום הדוח, פתח שובל בנסיעה מהירה, פגע בשוטר, דרס אותו ונמלט מהמקום. שובל מואשם בחבלה בנסיבות מחמירות ובנהיגה בזמן פסילה, והמדינה ביקש לשלול את רשיונו עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה, לאחר שצפה בסרט שצולם במצלמת אבטחה סמוכה. השופטת אורית אפעל-גבאי קבעה, כי אין ראיות לכאורה לביסוס הכוונה המיוחדת הנדרשת לצורך הוכחת העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, וכי בנסיבות העניין - וביניהן היותו של שובל נהג מונית מקצועי שביצע עד כה עבירות תנועה קלות יחסית - לא קיימת "סכנה לציבור" מהמשך נהיגתו ברכב בזמן משפטו. המדינה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, אך ריבלין דחה את הערעור. לדבריו, "ההחלטה אם יש לפסול את רשיונו של נהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נגזרת מהשאלה אם המשך נהיגתו של הנהג מסכנת את הציבור". בית המשפט העליון הגדיר מספר מבחני משנה לבחינת נקודה זו, ואחד העיקריים שבהם הוא האם יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג. במקרה הנדון, לא שוכנע ריבלין שיש ראיות לכאורה להוכחת היסוד הנפשי של חבלה בנסיבות מחמירות, ולכן קבע שאין מקום לשלילת הרישיון עד תום ההליכים.