הנה סיפור מסוג אלו שמסבירים מדוע יצא שם רע למקצוע עריכת הדין, וגם מסוג אלו המוכיחים שוב את האימרה לפיה "לעורך דין המייצג את עצמו יש לקוח טיפש".
עו"ד יצחק נגלר הגיש תביעה בסך קרוב ל-30,000 שקל נגד
דוד בן-דוד, דוור מתנדב בן 91 בקיבוץ ניר עציון. לטענת נגלר, בן-דוד התרשל בכך שלא מסר זימון לדיון לטוענת הרבנית רבקה לוביץ', המתגוררת ביישוב, אשר ייצגה את רעייתו דאז של נגלר בהליכי הגירושין שלהם. בן-דוד, אגב, היה מוחתאר גוש עציון, לוחם בבריגדה היהודית ופעיל בעלייה ב'.
מכיוון שכך, לוביץ' לא הגיעה לדיון, ונגלר פירט שורה ארוכה של נזקים שנגרמו לו לאחר שהדיון נדחה: 5,825 שקל ששילם לפרקליטו (על דיון שכאמור לא התקיים), 150 שקל שהפסיד הוא עצמו בזמן שנסע לשווא, הוצאות נסיעה מקריית אתא לירושלים בסך 100 שקל, הוצאות בגין התביעה (בבית משפט לתביעות קטנות) בסך 2,299 שקל, ומעל הכל - 20,000 שקל משום שנאלץ להתייצב בבית הדין הרבני הגדול, מוסד אשר לטענתו "מעורר אצלו רגשות קשים וכואבים".
נתיב למילוי הכיס סביר להניח שבן-דוד, בגילו המתקדם, לא ידע מהיכן נחתה עליו התביעה הזאת. אבל הוא כנראה קיבל ייעוץ משפטי, שכן בבית המשפט בעכו טען שאין כל יריבות בינו לבין נגלר, ואם בכלל - אזי היריבות היא בין נגלר לבין דואר ישראל. עוד אמר, כי הסכומים שתובע נגלר חורגים מהקבוע בחוק הדואר ותקנותיו. בן-דוד אישר ששכח למסור את המעטפה ללוביץ', אך הדגיש שלא ידע כלל מהו תוכנה. לבסוף ציין, כי בית הדין הרבני דחה את בקשתו של נגלר לפסוק לו הוצאות, ולכן נראה שהוא מחפש כעת נתיב אחר למלא את כיסו.
נראה שהמאבק עם בן-דוד לא הספיק לנגלר, שכן הוא פתח חזית גם מול השופטת זהבה (קאודרס) בנר. הוא ביקש ממנה לפסול את עצמה, בטענה שגיבשה דעה קדומה נגדו, לא איפשרה לו להשלים את דבריו, הזהירה אותו על התנהגותו ואף איימה שתזמין לאולם את המאבטחים. בנר דחתה את הבקשה, אך נגלר לא ויתר וערער לעליון - וגם שם נדחה. בשולי הדברים העירה בנר, כי נגלר לא הגיש את הסיכומים במועד שנקבע, וגם לאחר שקיבל ארכה - הגיש אותם באיחור של יום.
אחרי כל זה, דחתה בנר את תביעתו של נגלר. נכון שבן-דוד התרשל בכך שלא מסר את המכתב, היא אומרת, אך הוא לא חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי נגלר. לפיכך, לא ניתן לייחס לו ידיעה שהתרשלותו עלולה לגרום נזק, וממילא אין לחייבו בתשלום פיצוי. אם כבר, הוא היה יכול להניח שאם יתרשל יינזקו לוביץ' או השולח - אך לא נגלר, שקיומו כלל לא היה ידוע לו.
הנזק לא הוכח בשולי הדברים אומרת בנר, כי נגלר גם לא הוכיח את נזקיו. הוא אפילו לא הגיש כרטיסי נסיעה, ובדבר הנזק שלטענתו נגרם לו בשל ההשפלה שחש כאשר נראה במסדרונות בית הדין - היא תמהה: "התובע היה צד להליכים מול בת זוגו בבתי הדין הרבניים, האיזורי והגדול, ובמסדרונותיהם הילך בוודאי לא אחת ולא שתיים. במה הכבידה עליו הופעה אחת נוספת, זאת לא הוסבר על ידו, ואף לא הוסבר מהיכן נובעת הבושה, כדבריו, בה חש בשל הצורך להתדיין בבית הדין הרבני הגדול".
בנר חייבה את נגלר בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל. הניחוש שלנו: זה לא נגמר כאן. נגלר מן הסתם יערער למחוזי, ואם יפסיד יגיש בקשת רשות ערעור לעליון, ושמא גם יטען שיש כאן עניין לדיון נוסף בשל שאלות עקרוניות כבדות משקל. נותר רק לאחל לבן-דוד אריכות ימים ובריאות טובה.
