המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין, מעיר לשופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי יש גבול להתחשבות שעליהם להעניק לנאשם הגורם לסחבת מתמשכת במשפטו. "אין ליתן את מושכות הדיון בידי המשיב, לבית המשפט סמכויות מתאימות בכל הקשור לניהול יעיל", אומר ריבלין לשופטים
שרה דותן,
דליה גנות ו
שאול שוחט.
ריבלין התבקש להאריך בפעם ה-12 את מעצרו של נאשם, ששמו אסור בפרסום, ואשר כתב האישום נגדו הוגש במרס 2007. ריבלין מעיר, בסגנון בלתי שגרתי, כי "כתב האישום נקרא במבט ראשון כסיפור הזוי ודמיוני". המדינה טוענת, כי הנאשם - עו"ד בהכשרתו - התחזה בפני בחורות מחפשות עבודה לפסיכולוגית או פסיכיאטרית המטפלת בבחור הסובל מאוטיזם וביקש מהן לבצע באוטיסט מעשים מיניים כחלק מריפויו. לאחר שהללו השתכנעו, הגיע הנאשם עצמו לפגישות בתור ה"אוטוסיט", וב-12 מקרים ביצע עבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומעשים מגונים במרמה.
הנאשם שהה במעצר מלא בין אפריל 2007 לפברואר 2009, ואז שוחרר למעצר בית בידי שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן. מאז הוקלו תנאי מעצרו, עד שבמאי 2010 נקבע שיהיה במעצר בית רק בשעות הלילה. אלא שכעבור ארבעה חודשים בלבד הוא נעצר שוב, בחשד ל-17 עבירות הדומות כמעט לחלוטין לאלו שבכתב האישום המקורי. מאז הוארך מעצרו חמש פעמים, ב-90 יום כל פעם.
המדינה אישרה, כי המשפט רחוק מסיום אך תלתה את העיכוב בעיקר בהתנהגותו של הנאשם, המייצג את עצמו. בית המשפט המחוזי נזף על כך שהוא מבזבז את הזמן השיפוטי, נושא נאומים ארוכים ופרובוקטיביים ומספר סיפורים שהוגדרו על-ידי בית המשפט כ"סיפורי אלף לילה ולילה". הנאשם טען, כי העיכובים נגרמים משום שהוא סובל מהפרעות קשב וריכוז ומדיסלקציה, וכן ציין כי חלקם נגרמו באחריות המדינה.
ריבלין החליט להאריך הפעם את מעצרו ב-45 יום בלבד. הוא אומר: "אכן נראה כי המשיב אחראי להתמשכות המשפט, ואף המשיב מסכים לכך באופן חלקי, אך גם עובדה זו לא יכולה להצדיק את הארכת המעצר עד אין קץ. מן הפרוטוקולים אשר מצורפים לבקשה, ניכר כי בית המשפט המחוזי מגלה התחשבות במצבו של הנאשם, אשר סובל מהפרעות קשב וריכוז שונות, ונאלץ לנהל את הגנתו כשהוא עצור. התחשבות זו באה לידי ביטוי באורך הרוח שמגלה בית המשפט כלפי התנהלותו הבעייתית של המשיב, כסניגור במשפטו ובהתאמת מועדי הדיון ללוח זמנים שיאפשר לעציר לנהל הגנה במשפט מורכב מתוך בית המעצר".
וכאן באה ההערה לדותן, גנות ושוחט: "ההתחשבות ואורך הרוח שמגלה בית המשפט המחוזי בקשייו של המשיב לנהל את משפטו, בולטים לעין ונגלים כמעט מכל עמוד ועמוד מחלקי הפרוטוקול שהוגשו לעיוננו. ניהול הדיון בדרך כזו, טומן בחובן סיכוי ממשי לכך שמשפטו של המשיב יהא רחוק מאוד מסיום. אין ליתן את מושכות הדיון בידי המשיב, לבית המשפט סמכויות מתאימות בכל הקשור לניהול יעיל. התנהגותו של המשיב עולה לו בחירותו וחרף בחירתו שלו לנהל כך את ענייניו מצווה בית המשפט להחיש את סיום הדיון בהתחשב במשך מעצרו של המשיב".
ריבלין מוסיף, כי אין להשלים עם האפשרות שהנאשם יהיה מצוי במעצר שנים בטרם יוכרע דינו. "השמתו של אדם במעצר עד תום ההליכים, היא צעד זמני אשר נועד להגן על החברה בתקופת הביניים עד שיתברר האם הוא אכן אשם במעשים שיוחסו לו. לא ניתן לגלות התחשבות ואורך רוח חריגים בהגנה על זכויותיו הדיוניות של המשיב מחד, אך להותיר אותו במעצר למשך תקופה כה ארוכה מאידך. באיזון העדין שבין ההגנה על הציבור מן המשיב, לבין הגנה על זכותו של המשיב לנהל את משפטו בדרך שיבחר, יש לבחור בקיום מאזן סביר. ניתן למצוא דרך ביניים סבירה בין חירותו של המשיב לבין ההגנה על הציבור מפניו".
