הסכסוך הממושך בין
ארקדי גאידמק לבין יוסף טרוים, בעקבות עסקה למכירת מפעל פטרוכימי בקזחסטן, יחזור לבוררות. כך קבע (יום ב', 7.11.11) בית המשפט העליון, בדחותו את בקשתו של גאידמק לבטל את הליך הבוררות בין השניים.
טרוים מכר לגאידמק את המפעל בשנת 2002, אך שנה לאחר מכן הגיש תביעה נגדו בטענה שלא קיבל את מלוא התמורה. בשנת 2006 הועבר הסכסוך לבוררות בפני השופט בדימוס דן ארבל, אשר חייב את גאידמק לשלם לטרוים 46 מיליון שקל. גאידמק ערער על ההחלטה בפני הרכב בוררים חדש - השופטים בדימוס
אליהו וינוגרד, ורדי זילר ודן ביין. השלושה ביטלו את החלטתו של ארבל, וקבעו שעל גאידמק לשלם לטרוים 8 מיליון דולר.
שני הצדדים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט
יהודה זפט קבע, כי החלטת שלושת הבוררים לפיה על גאידמק לשלם לטרוים התקבלה כדין, אך קביעת הסכום נפסלה משום שהצדדים כלל לא הביאו ראיות בנושא זה. לפיכך הורה זפט לביין, וינוגרד וזילר לדון שוב בנושא גובה התשלום. על החלטה זו ערער גאידמק לבית המשפט העליון, אך המשנה לנשיאה,
אליעזר ריבלין, דחה את ערעורו.
ריבלין קובע, כי כל הבוררים היו מוסמכים לדון בסכסוך, וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין גאידמק לטרוים, והדרך בה עשו זאת גם היא עולה בקנה אחד עם ההסכם. עוד דוחה ריבלין את טענתו של גאידמק, לפיה הבוררים פסקו בשאלה שכלל לא הונחה בפניהם ולפיכך יש לבטל את הפסק כולו. לדבריו, מאחר שהצדדים קבעו שהבוררים יהיו כפופים לדין המהותי ולסדרי הראיות, הם לא היו כפופים לדין הפרוצדורלי - ולפיכך היו רשאים לפסוק גם בשאלת התמורה בעד המפעל מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, למרות שהצדדים לא טענו לה. "ההסתייגות היחידה מפסק בוררות הערעור היא הסתייגותו הנכונה של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הצדדים יביאו ראיות ביחס לשווי הראוי של המניות", קובע ריבלין.
