נזקי ה'רפורמה' שתביא להפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים יהיו כבדים מאוד למשק כולו - כך טוען היו"ר והבעלים על השליטה בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים, מוזי ורטהיים, בנייר עמדה שהגיש בחודש מאי האחרון לוועדה להגברת התחרותיות במשק, שביקשה לקבל את עמדות הציבור לקראת השימועים שתקיים בסוף חודש נובמבר, בנוגע לטיוטת המלצותיה.
ורטהיים, שהוא גם בעל השליטה בבנק מזרחי-טפחות, מציג בנייר העמדה שלו תמונה לפיה התחרות בין הבנקים בישראל עזה וחריפה יותר מבעבר. התגברות התחרות, לדידו, מתבטאת במספר אופנים ותחומי פעילות. כך למשל, בתחום גיוס הלקוחות והמעבר בין בנקים. "אם במשך שנים ארוכות התאפיינה המערכת הבנקאית בסטגנציה ובחוסר מוביליות מובהק, שבאו לידי ביטוי במעבר שולי של פחות מ-2 אחוזים של הלקוחות בין הבנקים מדי שנה, הרי שבשנת 2010 חל שינוי משמעותי", כותב ורטהיים, ומציין כי לפי נתוני בנק ישראל למעלה מ-6 אחוזים מהלקוחות נטשו את הבנק הקודם שלהם אשתקד ועברו לבנק אחר.
עוד הוא מציין כי כל הבנקים, ללא יוצא מן הכלל, הגדילו בסדרי גודל משמעותיים את תקציבי הפרסום והשיווק שלהם, המיועדים למשוך אליהם לקוחות חדשים. הוא מציין כי מזרחי-טפחות הגדיל תקציב זה פי ארבעה בתקופה של חמש שנים. "אם עד לפני שנתיים-שלוש הבנקים הקטנים והבינוניים פעלו למשוך אליהם לקוחות מן הבנקים הגדולים בעוד שאלה האחרונים התרכזו במאמצי שימור, הרי בשנה האחרונה גם שני הבנקים הגדולים משקיעים מאמצים ניכרים בהגדלת מאגר הלקוחות שלהם. התוצאה, מנקודת המבט של הלקוח היא, הרבה יותר הצעות מבעבר כשכל בנק מנסה להגדיר לעצמו אסטרטגיה וזהות שתבדל אותו מן האחרים", כותב ורטהיים.
"רבים על כל לקוח" בעלי מזרחי-טפחות מתייחס גם ל"תחרות העזה", לדבריו, שהתפתחה בתחום המשכנתאות, במקביל לגידול בהיקף הפעילות בשוק הנדל"ן. "גם כאן התוצאה רצויה מאוד מבחינת הלקוחות", הוא כותב, "שמקבלים הצעות אטרקטיביות ביותר, לעתים אף מסובסדות, וכל זאת כחלק ממאמצי הבנקים למשוך אליהם לקוחות נוספים שבהמשך הדרך ניתן יהיה להרחיב איתם פעילות גם לתחום המסחרי-קמעונאי".
בתחום כרטיסי האשראי, מזכיר ורטהיים כי התחרות כבר אינה רק בין הבנקים או החברות שבבעלותן, אלא גם בין הכרטיסים הבנקאיים לאלה החוץ-בנקאיים. "התוצאה היא שהלקוחות 'נשטפים' בהצעות ערך וקונים בכספם הרבה יותר מבעבר", הוא מציין.
אחד מהתחומים המרכזיים והגדולים בפעילות הבנקים, האשראי העסקי לתאגידים, הפך לדעת ורטהיים ל"זירת התגוששות אלימה במיוחד, ובמיוחד בין שני הבנקים הגדולים". הוא מציין כי מרווח האשראי שעליו מדווחים הבנקים בתחום פעילות זה נמוך במיוחד ומעיד על התחרות השוררת בתחום, שבעקבותיה נהנים התאגידים והחברות העסקיות מאשראי זמין וזול במיוחד.
"מהדברים עולה תמונה ברורה של החרפת התחרות בין הבנקים בשנים האחרונות, תחרות ששיפרה מאוד את מצבם של הלקוחות", מסכם ורטהיים. הוא כותב כי ככל שלבעל שליטה בבנק יש יותר עסקים ריאליים, כך יגדל האינטרס שלו לשמור על שמו הטוב ולהזרים הון לבנק. "הנכונות של בעל הון להיפרד מכספו (לשם תמיכה בבנק שלו) אינה פונקציה של עומק כיסו וגודל הונו. היא תלויה בגורמים אחרים בהם יש למנות את מעורבות אישית בפעילות, מרכזיות ההשקעה מתוך ההון שלו, תחזיותיו ארוכות הטווח ביחס להשקעתו וכו'. כמו-כן לבעל ההון הפועל בארץ יש רגישות גבוהה לשמו הטוב בשוק בו הוא פועל ובכלכלת ישראל".